תרבות בנחת, גיליון 44

 

 

 

 

 

 

יום שלישי, 01/10/2024, ערב ראש השנה תשפ"ה

שוב שלום לכל פרשניות ופרשני התרבות,

שנת תשפ"ד הולכת וקרבה לסיומה. לתושבי הארץ הזו, כמו במקומות אחרים רבים בעולם שגילה מחדש את חדוות המלחמה, זו היתה שנה קשה מאד, וקהילת הלומדות והלומדים הקטנה שלנו לא יצאה מכלל זה. אם הגענו עד הנה, סימן שאיכשהו שרדנו כפרטים וכקהילה, ואולי זה נותן קצת תקווה לקראת השנה הבאה.

בשבועות האחרונים היו כמה עניינים ראויים לציון.

ראשית, מזל טוב לד"ר שרית יפרח על אישור עבודת הדוקטורט, בכותרת: "מדיום הטיפול הביבליותרפי וטיפול בילדים כמדיום" ובהנחיית פרופ' רינה לפידוס. ברכות חמות לשרית, ונאחל שעבודה מעניינת זו תהיה סיפתח לעבודות מחקריות מסקרנות נוספות בדרך. 

עוד שני מאמרים של תלמידינו פורסמו לאחרונה, ולגמרי במקרה גם יש קשר תמטי ביניהם. אודי מנדלסון פירסם בכתב העת "ארכיטקסט" מאמר בכותרת "מעיר המגדל לעיר המקלט, ומהר אררט להר העברים: מבט על היציאה – או חוסר האפשרות שלה – אל עבר שפת האחר". המאמר עוסק במערכת היחסים שבין השפה והמרחב בהקשר של כמה סיפורים מקראיים ושרשרת מיתוסים תרבותיים שהתפתחו מהם ואפשר לקרוא אותו כאן. ואילו ד"ר בשמת קליין, פוסט דוקטורנטית ובוגרת שלנו, פרסמה בכתב העת "שיחות" מאמר בכותרת "החור שבקיר: החזקה נפשית והבתים שבהם אנו חיים" – אפשר לקרוא כאן. בעקבות הדוקטורט שלה, בשמת ממשיכה לחקור את היחסים שבין מרחבים פיזיים ומרחבים נפשיים. שני המאמרים משתמשים בפרספקטיבות מרחביות, תחום שייתכן שצריך לבוא לידי ביטוי נרחב יותר בתוכנית אצלנו.

ולפני זמן מה, פרופ' לירן רזינסקי שלנו נתן הרצאה פומבית באוניברסיטה שעסקה, איך לא, ב"אלגוריתמים ובני אדם", וניתנת לצפיה כאן. כדאי. אני משער שאין צורך להזכיר שההרשמה להתמחות החדשה בראשותו של לירן על מחשבה ביקורתית וטכנולוגיות עכשוויות עדיין פתוחה ואפשר להפנות אליה עמיתוֹת וחברים. אז לא הזכרתי.

במקביל ממשיכה ההיערכות שלנו לשנה הבאה. לצערנו, הקורס של פרופ' תמר אלאור על "המפנה האונטולוגי ויחסי חי צומח דומם" מבוטל. תודה לתמר על קורס מרתק ופוקח עיניים, וכמובן שנמשיך להיות בקשר! ומלבד זה, דייקנו כמה דברים במערכת השעות לשנת תשפ"ה: כדאי להציץ כאן. כרגיל, קיימנו ימי ייעוץ מערכת לכל הסטודנטיות/ים. אם מי מכם לא יכלו להיות בימי הייעוץ – חשוב מאד לבקש פגישה או שיחה עם דמות מהסגל כדי שתבדוק מה מצבכם מבחינת חובות שמיעה ומבחינת ההתקדמות במחקר, ואם יש בעיות מיוחדות – או רגילות – ותאשר לכם שהמערכת לשנה הבאה בסדר. בתוכנית כמו שלנו זה חשוב במיוחד.

במהלך ימי הייעוץ שוחחתי עם הרבה סטודנטים וסטודנטיות ועניין אחד שחזר אצל הרבה מכם גרם לי קורת רוח מיוחדת: הרבה סיפרו שרכשו כאן חברים וחברות של ממש, מהתייעצויות בוואטסאפ ועד למפגשים יזומים מחוץ לשעות ומקום הלימודים ובלי קשר ללימודים. גם אם מטבע הדברים לא כולם שותפים להלך הרוח הזה, השכיחות שלו בשיחות חיזקה אותי בהחלטה השמרנית שלנו שלא להיכנע ללחצים, להמשיך להיות פוצים – ולהתעקש ללמד באוניברסיטה באופן פיזי ולא בזום. נכון, אפשר היום לעשות הכל בלי לצאת מהבית. אבל ההגעה הפיזית שלכם ושלנו לאוניברסיטה הופכת את החוויה למשמעותית יותר כי היא מייצרת קהילת לומדים, או מה שנקרא לימוד בחברותא (וגם מסייעת במניעת פצעי לחץ). אז נמשיך לדבוק בפגישות פיזיות באוניברסיטה גם בשנת תשפ"ה ובעתיד הנראה לעין.

היום, 1 באוקטובר, הוא היום שבו מתחילה באופן רשמי השנה האקדמית החדשה – הגם שהלימודים מתחילים רק ב-30 לחודש. אז נקבל בברכה כבר היום את נבחרת הפוסטדוק החדשה של התוכנית: יונת דרור, איילת מורגנשטרן, אביחי לוי, עדי יודקובסקי, יעל משעני-אובל ואושרי בר גיל. הללו מצטרפים ליעל קנטי-יפה, אסף סעדון ובשמת קליין. בהצלחה לכל החבורה, ונקווה בהמשך להזדמנות להכיר טוב יותר את הפרויקטים המחקריים המסקרנים שלכם! במקביל נפרדנו מאליס קינן, נעה מורדוך-סימונסון, גילי לוויתן ואלכסנדרה מנדלבאום, ונאחל בהצלחה בהמשך הדרך.

נקדם בברכה את ד"ר זהורית אסולין שתרכז את קולוקוויום המטפלים שהחל מהשנה ייקרא, אגב, "קולוקוויום בר אילן לפסיכואנליזה, תרבות וחברה". זהורית תיכנס לנעליה הגדולות של ד"ר יעל פרי-הרצוביץ, שגם ממנה אנו נפרדים בצער. יעל ארגנה קולוקוויום ברמה גבוהה ביותר ומלבד זה סייעה רבות לתוכנית במשך שנותיה כרכזת הקבלה, וכמובן הפכה גם לפרזנטורית שלנו (אם פספסתם), ועל הדרך כתבה דוקטורט ברמה גבוהה מאד ופרסמה מאמרים בכתבי עת מובילים יחד עם המנחה שלה, פרופ' ענר גוברין. נתגעגע, ובהצלחה רבה לזהורית שגם תסייע בהקמת מרכז המחקר החדש לפסיכואנליזה ותיאוריה בראשותו של ענר.

מה נאמר לקראת השנה החדשה? הביטוי הריטואלי "תכלה שנה וקללותיה" קצת איבד מטעמו אחרי שאיחלנו זאת גם בשנה שעברה ואיך לומר, לא בדיוק עבד. אומר רק שמדי פעם אני תוהה לעצמי על יכולת ההסתגלות המהירה של המין האנושי לדברים – טובים ורעים – שלפני רגע נחשבו למדהימים או לבלתי אפשריים. ואם הצלחנו לעסוק בשלנו השנה, זה כנראה אומר שהתרגלנו, וגם אם אין ברירה, זה גם קצת מדאיג. אז אולי אאחל רק שבשנת תשפ"ה לא נתרגל לרוע, לאלימות, להרג המוני. אסור לנרמל את זה. ושבכל זאת תהיה לכולנו שנה טובה ופורייה.

היו בטוב ונתראה בשנה הבאה,

חזקי