תרבות בנחת

קהילת פרשנות ותרבות יקרה,

ובכן עולמנו השתנה באחת, פעם נוספת. יהיו אשר יהיו תקוותינו ודאגותינו מן המלחמה הזו – ודאי שונות מאוד בינינו – אני בטוח שכולנו מקווים שהיא תהיה קצרה. לצערנו אנחנו מתורגלים במעבר מהיר משגרה לחירום, ובינתיים הלימודים עוברים שוב לזום. ואתם מגיעים אליהם, לרוב, טרוטי עיניים ועצבניים, אבל – כך מספרים הקולגות שלי בסגל – מגיעים. ואנחנו רוצים לדעת מה שלומכם ואיך אתם, אם אתם בסדר וגם אם לא. אז תעדכנו אותנו – אותי, את המנחה, את המרצה, את יעל. לעתים נוכל לעזור במשהו, וגם אם לא – נרצה לדעת.

ובאמת, כבר השבוע התקיים בזום הקולוקוויום הכללי, בו אירחנו את הסופר והחוקר (מהאוניברסיטה הפתוחה) ד״ר יפתח אשכנזי שדיבר על "מות הקורא: משבר הספרות הישראלית במאה ה-21". הייתי בכנס ולא יכולתי להתחבר, אבל שמעתי שהיה ענין רב בטענה המרכזית שלו על מות הקורא, שהתבססה על נתוני מכירות ספרים אבל גם עסקה בשאלות מהותיות.

ולפני כן, ב-10 ביוני, ועדיין פנים אל פנים, דיברה בקולוקוויום פסיכואנליזה ד"ר זהורית אסולין, מרכזת הקולוקוויום והקהילה, על "סמיוטיקה כמפתח לתרגום הנפש". זהורית הסבירה היטב את התיאוריה של פירס ואת היישומים שלה לתרגום מחוץ ובתוך חדר הטיפולים. היה מרתק!

לצערנו, אירוע הסיום של פורום פנומנולוגיה שתוכנן להיום (חמישי, 19 ביוני) נדחה. גם טקס חלוקת התואר השני שתוכנן ליום ראשון השבוע לא התקיים, וכבר נודע לנו על ביטול הטקס לחלוקת פרסים על פרסום מאמרים, שבו התוכנית שלנו מיוצגת ע"י טל גרמיזה. אך נכון לעכשיו, מסיבת הסיום ב-1 ביולי וכן טקס ההוקרה המחלקתי למסיימות ומסיימי הדוקטורט והטקס האוניברסיטאי ב-3 לחודש מתקיימים במועדם ואנו ממתינים להתפתחויות כדי לדעת אם גם הם יידחו.

דברים אחרים קרו. ד"ר אסף אוזן העלה פרק נוסף בפודקאסט בהגשתו "מבט אל האנושי": הקרב על הפרשנות בעיצוב המציאות, עם ד"ר אביחי לוי. אפשר למצוא בספוטיפיי ובאפליקציות הפודקאסטים האחרות וכן ביוטיוב. האזנתי בשקיקה ואני ממליץ מאד – זה מבוא מצוין לאופנים שבהן תיאוריות הרמנויטיות מנהירות את העולם, בטקסטים ולא רק. כדאי.

הודעות להמשך, המבוססות על אופטימיות חסרת בסיס:

• הוארך מועד ההגשה למילגת הנשיא, ואפשר להגיש עד יום שני, 30 ביוני 2025.
• התוכנית מכריזה על מרתון כתיבה יומי תחת הכותרת הקולעת "כתיבה למטרה", ב-29 ביולי, ותודה למארגנת (והקופירייטרית) גל חן-קליינר! להרשמה כתבו לגל ישירות.
• בנפרד, גם היחידה הבין-תחומית עורכת ימי כתיבה מרוכזים. יום הכתיבה המרוכז שתוכנן להתקיים ב-23 ביוני לא יתקיים מן הסתם, אבל יום הכתיבה של 10 ביולי – נקווה שכן. אז אם יש לכם עבודה להגיש, הצעת מחקר לכתוב או לתקן, מאמר לכתוב, או צורך להתקדם בעבודה על הדוקטורט, ואתם רוצים ויכולים להשתמש בהזדמנות הזו לנקות רעשי רקע – הירשמו כאן. ההשתתפות ללא תשלום, אך מותנית ברישום מראש ועל בסיס מקום פנוי.

רועי יוסף ממשיך לשפר את האתר, ולהוסיף בו עמודים ותכנים חדשים, כגון דף של כתבות מהעיתונות ועוד. תודה רבה לרועי, שישמח גם לרעיונות נוספים מכם.

וברכות חמות לאורלי תורן שהדוקטורט שלה אושר ממש לאחרונה, ותשתתף – אינשאללה – בטקס של תשפ"ה, לכשיתקיים. כותרת הדוקטורט של אורלי: "הדיבור הפנימי מנקודת מבט התפתחותית, קוגניטיבית, פילוסופית ופסיכואנליטית", בהנחיית ד"ר בעז שלגי ופרופ' ענר גוברין. אורלי, מברוכ!

וברכות חמות גם ליובל הבר שמאמר חדש של הקבוצה שלו הופיע – זה המאמר הרביעי בשנה אחת! המאמר בוחן את נטייתם של מודלים של למידת-שפה מבוססת מכונה להסכים עם הערכות שגויות בהקשרים פסיכיאטריים ואפשר לקרוא כאן בגישה פתוחה. כל הכבוד ליובל!

במסיבת הסיום של שנת הלימודים, לכשתתקיים, נזכיר את כל כותבי המאמרים שמקבלים פרסים השנה. אז אם פרסמתם מאמר השנה ומשום מה לא מילאתם את השאלון – זו ההזדמנות לומר לי!

ונסיים בהמלצה מסקרנת על תכנית הכשרה לתעסוקה לחוקרות.ים במדעי הרוח שמתקיימת באוניברסיטה העברית. קיבלנו את ההמלצה מתלמידות שלנו שהשתתפו בשנה שעברה. מעניין.

לקראת סיום השנה, יש לנו בקשה: מלאו את סקרי ההוראה! סרקו את הקוד הזה: . ואם זה לא עובד, הנה הלינק לסקרי ההוראה. זה חשוב לנו, אנחנו אשכרה קוראים ומחפשים במה להשתפר, כי תמיד יש.

ובקשה אחרונה לעלון זה, שחוזרת לעניין המלחמה: אם גוייסתם למילואים או בן/בת הזוג – תגידו לנו, אנחנו רוצים לדעת. ואולי זו ההזדמנות להביע הערכה עצומה ליעל, מרכזת התוכנית שלנו, שנמצאת בבית עם שתי בנות קטנות כאשר בן הזוג במילואים, ועדיין מתקתקת עניינים בניהול התוכנית. אם דברים לוקחים מעט יותר זמן מהרגיל – אין לי ספק שתגלו סבלנות והרבה הערכה ליעל שמשפחתה נושאת בעול הכבד הזה כבר מאז 7 באוקטובר 2023.

אישית, פרוץ המלחמה תפס אותי בחו"ל בכנס, וכעת הוא הסתיים ואני כאן, ממתין בסבלנות לתורי לחזור הביתה. אין צורך לדאוג לי: אני ישן היטב בלילות ועובד בקצב סביר בימים – בניגוד למרביתכם. מוזר בעיניי שלטיסות שאמורות להחזיר אותנו קראו בכינוי "טיסות חילוץ". זו לא נראית כמו מילה מתאימה לציון העברת אנשים מאזור שקט ורגוע אל תוך מציאות של מלחמה פעילה.

ובכל זאת, כמו ישראלים רבים שנמצאים בחו"ל, גם אני שוב שובר את הראש איך לשוב. לרוב, כשפורצת מלחמה, בני אדם מבקשים להתרחק, עד יעבור זעם, גם במחיר של פיצול משפחתי. ואילו כאן, רבים נדחקים – כפי ששרה קורין אלאל – לסירות משוטים, דווקא כדי לשוב אל קו האש. במבט משווה, ועבורי אישית כחוקר התרבות הישראלית, התופעה הזו מעוררת מחשבה.

כולנו, סגל וסטודנטיות/ים, מקווים מאד להתראות במסיבת הסיום של שנת הלימודים!

היו בטוב,

חזקי