תרבות בנחת

פרשניות ופרשני תרבות יקרים,

ובכן התחיל הקיץ. וסגרנו סמסטר שהיה מקוצר ודחוס בגלל מלחמה כלשהי (כבר קשה לזכור בדיוק איזו מהן). בין אירועי סיום השנה, המעניין והמקורי ביותר היה ללא ספק האירוע של חממת פרקסיס בהנהגתה הנמרצת של ד"ר אלה קליק. חמש משתתפות ומשתתף הסדנה הציגו עבודות משלהן ששילבו עשייה אמנותית בז'אנרים שונים עם מחשבה תיאורטית בסגנון האקדמי. הגלריה בת"א הייתה מלאה עד אפס מקום, והאמנות דיברה. אני מקווה מאד שנוכל לפרסם בקרוב תיעודים מהמפגש המיוחד הזה, ובינתיים, אם חברות וחברים מחוץ לתוכנית ישאלו על זה, תוכלו להפנות אותם לדף של חממת פרקסיס באתר שלנו. תודה לשש המשתתפים: אורית גל ליכטנשטט, לנואל טיראן תשבי, עירא ענר, עומר דניאל, ענת רוזנסון בן-חור וטל גרמיזה (שאת תיעוד המופע שלה בפרקסיס אפשר למצוא כאן [וזו היצירה המלאה]). ובעיקר לד"ר אלה קליק, בעלת השילוב הנדיר של חזון מרחיק-ראות ותשומת לב מפליאה לפרטים הקטנים. חממת פרקסיס יצאה לדרך השנה, והאופק פתוח לרווחה.

וביום הלימודים האחרון בקמפוס קיימנו את טקס ההוקרה המחלקתי לשמונה מסיימות הדוקטורט שלנו: קרן בן הגיא, נורית בנאי-קורן, מיכל בר-אילן ירושלמי, מיכל הירשברג, שלי הלחמי זוסמן, עירית וולפגור, דנה מידן, ו-ורד שורץ שמחון. אחרי ברכה מיוחדת מאד של פרופ' לילך רוזנברג-פרידמן, סגנית דיקן ביה"ס ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה, שמענו שמונה הרצאות קצרות על המחקרים בפני בני המשפחות הנרגשים, וחברות וחברי הסגל וגם כמה סטודנטים. ההרצאות המחישו לנו הן את המגוון והן את הייחודיות של כל אחד מהפרויקטים החדשניים. עבורי, היה חזק במיוחד לפגוש כמה בוגרות של התוכנית משכבר הימים שבאו לחגוג עם חברותיהן. היה קשה להירגע אחרי הטקס הזה.

אחת הדרכים להירגע מהטקס היתה לנסות דרך חדשה לשמור על קשר: דף בוגרות ובוגרים של התוכנית. ואכן, רשת הבוגרים של התוכנית בהנהגתה של ד"ר גל חן-קליינר (היום פוסט-דוקטורנטית אצלנו, וגם באוניברסיטת חיפה) מציעה להקים דף בוגר/ת. מעניין אותך? הנה כאן. ומי שרוצה להמשיך ולהשתקע בכתיבה אקדמית בתמיכת התוכנית יכולה לפנות לתוכנית בתר-הדוקטורט שלנו, בהנהגתו הנמרצת של פרופ' לירן רזינסקי.

אגב, למסיימות הדוקטורט, ולפניהן למפרסמי המאמרים שקיבלו פרס במסיבת הסיום שבוע לפני כן, הענקנו שי קטן: ספר מאת הפילוסופית מרתה נוסבאום, לא למטרות רווח: מדוע הדמוקרטיה זקוקה למדעי הרוח (תרגום – שירן בק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017 [יצא במקור ב-2010]). הכותרת בהירה למדי, אבל הבחירה שלי בספר הזה אין פירושה שאני מסכים עם כל מה שנאמר בו (את הספר היחיד שאני מסכים עם כל מה שנאמר בו כבר הפסיקו להדפיס וזה ספר הטלפונים. תכלס, גם בו נפלו שגיאות). נוסבאום מבקשת לעודד גישה סוקרטית בחינוך ההומני (התרגום העברי מעדיף את המינוח המסורתי "מדעי הרוח" – תרגום וביטוי בעייתיים מאד, דיון לפעם אחרת) ולהתעמת עם שתי גישות רווחות: מצד אחד, גישה שמחשיבה רק חינוך טכנולוגי עם "אימפקט", ומצד שני, גישה שמתייחסת למדעי הרוח רק בהקשר של "הספרים הגדולים". זה מניפסט שלא מתבייש להיות כזה, אבל בשל כך נוצרה בו בעיה קצת מוזרה: בעודו מהלל לכל אורכו את הגישה הסוקרטית, הספר מרבה בסימני קריאה,

בהוכחות מוטות ובקריאות עידוד עצמי נלהבות. בצד זה הספר ממעט לא רק בהצבת סימני שאלה על התזה שלו, אלא גם בהצבת שאלות למחשבה בפני הקורא. בסוף, הטיעון המרכזי יוצא קצת צדקני מדי ומניח שחינוך במדעי האדם תמיד יוביל את הלומד ליותר אהבת אדם, הכלה וסובלנות, וקצת מבלבל קונספטואלית בין חינוך הומני לבין הומניזם. ההנחה הזו היא נאיבית ולעתים גם מסוכנת אם היא מונעת ביקורת עצמית. ובכל זאת, הספר הזה חשוב ושווה קריאה, ראשית, בשל השאלה שהוא מעלה בכותרת (גם אם סימן השאלה הושמט ממנה), שבסוף חשובה יותר מהתשובות; וגם בשל הדגשת עניין ספציפי שלדעתי לא מדברים עליו מספיק: נוסבאום שמה לב לנימה האנטיפטית שמלווה את הדיאלוג הסוקרטי המקורי, וחשוב לה להדגיש את הצורך בטיפוח ההיבטים הרגשיים שבלעדיהם אי אפשר ליצור אווירת לימוד שתהיה מכילה וסובלנית אבל גם מדרבנת וביקורתית. אתגר מתמיד לכולנו.

טוב יאללה חפרתי. אז נעבור לעיקר שזה יח"צ של התוכנית. ראשית אעדכן שנפתח עמוד יוטיוב חדש שמיועד רק לתוכנית. כרגע מופיעים בו צילומי הווידאו מהמפגש האחרון של הפורום לפנומנולוגיה בראשות פרופ' רוני מירון, לפני כחודש. אפשר למצוא כאן. בקרוב יועלו לשם תיעודים נוספים, ותודה מקרב לב לרועי יוסף, רכז המדיה של התוכנית, על המרץ הבלתי נלאה.

בניוזלטר הקודם בירכנו את מקבלי הפרס על המאמרים, ובתזמון מושלם פורסמו שניים מהם: המאמר של קרן כהן שהציג גישה בין-תחומית לשפה בטיפול זוגי פורסם בכתב העת המעולה British Journal of Psychotherapy, ואפשר למצוא כאן. המאמר של רתם זמיר בכותרת המסקרנת "אובדים זרים בישראל – 'ביו-הוספיטליטי' כפרקטיקת ממשליות מדירה כלפי מהגרי עבודה וילדיהם" פורסם בכתב העת החדש והמצוין קריאות ישראליות, הנה כאן. ואגב, טל גרמיזה, בתוך ההכנות לפרקסיס, מצאה זמן גם להופיע בכנס תלמידות/י מחקר באוניברסיטת חיפה ולדבר בו על ההקסגרמה, הלא היא המגן-דוד. אפשר לצפות כאן.

עשיתם משהו מעניין? אל תשמרו לעצמכם. עבדתם קשה, אל תשאירו את הדברים בצד האפל של הירח. רבים מאיתנו ירצו לדעת.

אני מזכיר, שוב, שסמדר מרכזת התוכנית נמצאת בחופש עד 27 ביולי, ומבקש את סבלנותכם. אפשר לפנות אלי בכל עניין בינתיים (באימייל) ואשתדל לעזור ככל יכולתי. מה שכן, אנא רשמו לפניכם שימי הייעוץ למערכת יתקיימו באופן פרונטלי ובזום בשבועיים הראשונים של ספטמבר. כל אחת ואחד מהסטודנטים הרשומים בתוכנית – גם ובעיקר סטודנטים בשלבים המתקדמים – חייב/ת להיפגש עם דמות מהסגל האקדמי ולוודא שמה שאתם חושבים על החובות שנותרו לכם – נכון.

ועכשיו קיץ. אני מקווה שתלכו לים ותטיילו, ומדי פעם תכתבו. ובמשימה האחרונה נוכל לעזור קצת. אתמול, למשל, ד"ר זהורית אסולין, מרכזת הקהילה למחקר ולתיאוריה פסיכואנליטיים, קיימה מרתון כתיבה שהיה רב-משתתפים ומוצלח מאד וכלל גם אורחים מבחוץ שזה תמיד נחמד. היחידה הבין-תחומית (שהיא בעצם הפקולטה שלנו) מקיימת פעילויות רבות לעידוד המחקר ורוצה לעזור לכם, וכדאי לבדוק כאן מה היא מציעה: מרתוני כתיבה, סדנאות עם מומחים בכלי מחקר חדשים וישנים, וגולת הכותרת: רטריט הכתיבה לתלמידות/י מחקר, הידוע גם בכינויו ההוליוודי "שלושה ימים בספטמבר" (בבית מלון מפנק). כנסו ללינק הנ"ל, יש שם הרבה בשבילכם לקיץ.

מאחל לכולנו קיץ קריר, פורה, רגוע, ועם הרבה קריאה וכתיבה של מחשבות חדשות.

היו בטוב,

חזקי