תרבות בנחת

קהילת פרשנות ותרבות יקרה,

צאתו של המון להפגנות באיראן נגד המשטר המדכא והרצחני שהרג ללא אבחנה באזרחיו הזכירה לי סוגיה תיאורטית כמעט נשכחת: תמיכתו כביכול של מישל פוקו במהפכה השיעית ב-1979. כרגיל, הדעה הרווחת בדבר תמיכתו של פוקו במהפכה הזו מבוססת על התעלמות ממה שהוא כתב. פוקו כתב מאמר בעיתון שכותרתו היתה "האם יש טעם במרידות?" (הנה כאן באנגלית. כדאי מאד לקרוא), והתפעל מעצם כך שהמרידה היא דבר אפשרי, שאין שלטון מושלם – ומהרגע החריג והמסוכן שבו אדם בוחר לעמוד מול קני הרובים ולצאת נגד שלטון מדכא. פוקו הדגיש שהוא מעריך את אקט המרד, למרות – ולא בזכות – התוצאות השליליות שהגיעו אחריו, לשיטתו. כלומר: פוקו לא תמך במהפכה האיסלאמית, ולא חשב ששלטון אסלאמי יהיה טוב או צודק יותר משלטון השאה. הוא כן התעניין מעצם הרעיון שהמהפכה עדיין אפשרית גם בעידן שבו מדינות ומשטרים צברו כוח רב בתואנה ש"צריך להגן על החברה" – והלהיב אותו להיווכח שלפעמים החברה מגינה על עצמה מפני השלטון. אז כהיום. אז גם אם המהפכה הנוכחית באיראן (אולי) לא מתרחשת, עצם הייתכנות שלה מעיד על כך שאין באמת שלטון אבסולוטי ששולט בנתיניו באופן מלא ומוחלט. מהפכה היא תמיד אפשרות, גם אם איננו יודעים אם אחריה יגיע עולם טוב או רע יותר. כך פוקו.

והיום במערב? אין כל חדש. מאבק אזרחי בטוטאליטריות כבר לא מעניין את הפרוגרסיביים, וחבל. אולי הגיע הזמן להיזכר בקצת חנה ארנדט.

ואצלנו מסתיים הסמסטר עם כמה עניינים קצת יותר פרוזאיים:

ביום שלישי התקיים יום עיון של קבוצת הפוסטדוק בהנהגתו הנמרצת של פרופ' לירן רזינסקי. לירוי שופן, מיכל הירשברג, אינה בלוס-קדוש, אסף חזן, עדי יודקובסקי, יעל משעני-אובל, אביחי לוי, ויעל קנטי-יפה – כל אלו הציגו מחקרים בתהליך. לצערי לא נכחתי, וגם היו קצת תלאות נדודים, אבל שמעתי שהיה ברמה גבוהה מאד.

ואתמול שמענו במסגרת הקולוקוויום את הרצאתו של ד"ר נועם יורן, ראש התוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה (STS) – תוכנית-אחות ביחידה הבין-תחומית – על הכלכלה המינית של הקפיטליזם. נועם דיבר על ספרו שיצא לאחרונה, בכותרת זו, בהוצאת אוניברסיטת סטאנפורד. שמענו על האופן שבו הארוטיקה הוחרגה בתוך העולם הקפיטליסטי מגדר דברים ש"אפשר לקנות בכסף", כך שבאופן אירוני ערכה הכספי עלה. נשארנו חושבים ומתווכחים.

וכעת, לפינה האהובה עלי: ברכות חמות לשלי זוסמן לסיום הדוקטורט, בנושא: "שפת תפקיד – כינון עצמי בתפקיד ארגוני: חקירה פסיכואנליטית ופילוסופית", בהנחיית ד"ר דורית למברגר. שלי, כל הכבוד! וניפגש אינשאללה בטקס הסיום.

עם סיום הסמסטר כדאי מאד למלא את סקרי ההוראה בקורסים הסמסטריאליים, הנה כאן. זה חשוב לנו.

ואנחנו עם הפנים קדימה. בחופשת הסמסטר עצמה ננוח, נאגור כוחות, נכתוב עבודות, נתקדם במחקרים. זו לפחות הפנטזיה עכשיו. כשנחזור, ב-17 במרץ, נקיים את אירוע "כיכר העיר: תיאוריה ביקורתית אחרי 7 באוקטובר", בשיתוף עם התוכניות-האחיות למגדר ול-STS, בשעה 18:00 בבית הסטודנט של התוכנית ל-STS (קצת קשה למצוא את המקום אז הנה סיכת גוגל). ואבהיר: אנחנו לא מתכנסים כדי להמשיך שיחות-פינת-קפה על הפוליטיקה של היום. אנחנו רוצים לדבר על התיאוריה.

וב-25 במרץ, בשעה 19:00, אירוע ייחודי במינו, אפילו קצת היסטורי: אירוע ההשקה של רשת הבוגרים של התוכנית, בריכוזה הנמרץ של ד"ר גל חן-קליינר. למה להקים רשת בוגרים? כדי להתעדכן, להיות בקשר, לחבר בין דורות שונים בתוכנית – שקיימת כבר מעל חצי יובל – ולהציע בית לפעילות אינטלקטואלית של הבוגרות והבוגרים שלנו. הודעה מפורטת יותר תגיע בהמשך, ובינתיים נעצו ביומנים.

חופשת סמסטר מוצלחת,

חזקי