קורסים
פועלים, פאנקיסטים ופרוורטים: האסכולה הבריטית של לימודי התרבות
מאז הקמתו של "המרכז ללימודי תרבות עכשוויים" באוניברסיטת ברמינגהם שבאנגליה בשנת 1963 הספיק תחום המחקר הצעיר של לימודי התרבות לעבור לא מעט תהפוכות. מייסדיו וממשיכי דרכם ראו בו קריאת השכמה לעולם אקדמי מקובע ומיושן והציעו, לשיטתם, חזון של מחקר בין-תחומי רדיקלי שאינו נרתע לא מעיסוק רציני בתרבות הפופולרית ולא מבחינה ביקורתית, חריפה וחסרת יראה של קאנון התרבות הגבוהה. מתנגדיהם, לעומת זאת, האשימו אותם לא פעם ברדידות, שרלטנות ופוליטיזציה של המחקר האקדמי, ואף טענו כי התחום כולו אינו אלא אופנה אינטלקטואלית זניחה וחולפת. היום, בחלוף קרוב לששים שנה, ניכר כי, על יתרונותיהם וחסרונותיהם, כבר אי אפשר להתעלם מחשיבותם של לימודי התרבות והשפעתם על מדעי החברה והרוח.
בקורס זה נערוך היכרות עם החוקרים והתיאורטיקנים הבולטים של לימודי התרבות, החל מריצ'רד הוגארט, ריימונד ויליאמס וסטוארט הול שהחדירו את התחום לעולם האקדמי בשנות השישים, דרך הוגים כדיק הבדיג', אנג'לה מקרובי וג'ון פיסק שתרמו הן להתפתחות התיאורטית והן להרחבת הפופולריות של לימודי התרבות בשנות השבעים והשמונים, ועד לחוקרים חשובים מן העשורים האחרונים כלורנס גרוסברג, שרה ת'ורנטון, פרדריק ג'יימסון ולורן ברלאנט. נבחן את הביקורות שספגו לימודי התרבות לאורך השנים, את הפולמוסים השונים שהסעירו את התחום ואת השאלות השונות שאיתן התמודדו ומתמודדים חוקרי תרבות משנות השישים ועד לימינו. נדון, בין היתר, בשאלת הגדרתה של התרבות ומעמדה האפיסטמולוגי והאונטולוגי כמושא מחקר, בנושאים כגון חקר וביקורת התרבות הפופולרית, ניתוח תרבויות מעמד הפועלים, תרבויות צעירים ותתי-תרבויות, בסמיוטיקה של התרבות, בתיאוריות של תקשורת המונים והתקבלות של טקסטים, בהיבטים התרבותיים של הרגש, במקומה של הטכנולוגיה בתרבות, במשמעותם של המבט ושל ההאזנה, ועוד.
הקורס יתבסס על הרצאות פרונטליות, קריאת מקורות תיאורטיים ודיאלוג תוך-כיתתי. השיעורים ישלבו בין קריאה בטקסטים תיאורטיים ומתודולוגיים, ניתוח וביקורת של טקסטים יישומיים ודיונים בתופעות תרבותיות קונקרטיות.
