על מחקר וקליניקה ומה שביניהם

זרקור על חוקרת והפעם עם ד"ר ענת צור מהלאל

"אתחיל בשאלה המתבקשת ספרי על מה את חוקרת ואיך הגעת למחקר בפסיכואנליזה?"

כתיבה אנליטית תמיד עניינה אותי, הן כפרקטיקה והן כהגות. השילוב בין פרקטיקה לבין הגות היה עבורי טבעי מאוד לאורך השנים; לא ראיתי ביניהם הפרדה.  יש לי רקע במדעי הרוח מהתואר הראשון, וזו גם נטיית ליבי, ולכן השילוב בין פסיכואנליזה, פרקטיקה, הגות ומדעי הרוח היה משמעותי עבורי מתחילת דרכי האקדמית.

כאשר נרשמתי לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, נרשמתי במקביל לתואר שני בספרות השוואתית, והתלבטתי בין התחומים. בסופו של דבר המשכתי ללימודי הפסיכולוגיה. לאחר שסיימתי את בית הספר לפסיכותרפיה וכבר הייתי פסיכולוגית קלינית מומחית, הבנתי שאני רוצה לפנות זמן למחקר, לצד עבודתי הקלינית. הרגשתי שהשילוב הזה חיוני עבורי.

התחלתי תואר שלישי בחוג לספרות באוניברסיטת חיפה, עם מנחה מהחוג לספרות, פרופ' ורד לב כנען, ומנחה מהחוג לפסיכולוגיה, פרופ' עמנואל ברמן. שניהם חוקרים נפלאים עם אוריינטציה בין-תחומית, והתמזל מזלי להיות מונחית על ידם. המחשבה הראשונית שלי הייתה לחקור את ההקשרים בין פסיכואנליזה לכתיבה, מתוך ההבנה כי פרויד, הוגה הפסיכואנליזה, למעשה טיפל בעצמו  באמצעות הכתיבה. כך שבעוד שהפסיכואנליזה מתקיימת בתוך המרחב הטיפולי של הקליניקה, הוא למעשה נוצרה גם במרחב הכתיבה. שני המרחבים מקיימים אפוא ביניהם יחסי גומלין הדוקים. במהלך המחקר נחשפתי לספרי זיכרונות שכתבו מטופליו של פרויד, וזה פתח עבורי צוהר למחקר מעמיק ומרתק על הקשר בין הפרקטיקה הפסיכואנליטית לכתיבה, ההיסטוריה של הפסיכואנליזה וכתביו של פרויד. הדוקטורט היה עבורי משמעותי מאוד.

לאחר הדוקטורט, הרגשתי שיש בו חידוש ורציתי לפרסם אותו. אחד הדברים המשמעותיים שעשיתי היה להתחיל לכתוב באנגלית. בתחילה, זה נראה היה לי בלתי אפשרי שאשב ואכתוב באנגלית, אך כיום כל טקסט חדש שלי נכתב קודם כל באנגלית. הכתיבה באנגלית פתחה בפניי דלתות רבות. ייתכן שהאופי המעט סגור שבו מתקיימת התרבות הישראלית והחיים האישיים שלי, הרגשתי צורך לפרוץ החוצה. מאמרים שלי פורסמו בבמות בינלאומיות חשובות, ולאחר מכן פנו אליי והציעו לי לפרסם ספר המובסס על עבודת  הדוקטורט ר. הספר יצא תחילה באנגלית ורק לאחר מכן בעברית. תמיד מעניין אותי לקבל התייחסויות של חוקרים ממקומות שונים בעולם ומתרבויות שונות למחקר שלי.

שלב משמעותי נוסף היה הצטרפותי לתוכנית מחקר בין-תחומית בפסיכואנליזה בהנחיית פרופ' דנה אמיר ופרופ' מיכל בן נפתלי כפוסט-דוקטורנטית. זו הייתה מסגרת מפרה מאוד בקרב קבוצה של חוקרים נפלאים, המחזור הראשון של התוכנית. לאחר מכן, הוצע לי לשמש כעמיתת מחקר במכון בוצריוס, מכון לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת זמננו בראשותו של פרופ' סדריק כהן סקלי. המכון מתמקד במחקר בתחומי ההיסטוריה והפילוסופיה, ואני מחזיקה בו את הזווית הפסיכואנליטית. המכון מהווה עבורי בית אקדמי משמעותי, המאפשר לי חופש מחשבה ואפשרות להרחיב את תחומי המחקר שלי מפרויד אל המרחב התרבותי שבו צמחה הגותו ואל חקר  אינטלקטואלים יהודים בני דורו שפעלו במרחב דובר הגרמנית באותן שנים. בשנים האחרונות המחקר שלי עוסק במחשבת הדימוי ושפת התמונות בהגותם של זיגמונד פרויד וולטר בנימין, נושא שבדומה לנושא הקודם, אני מרגישה ברת-מזל לעסוק בו.

מאמר שלך פורסם גם בגרמנית.

כן, מאמר שפורסם במקור באנגלית ב- International Journal of Psychoanalysis תורגם לאחרונה לגרמנית על ידי הגיליון השנתי בגרמנית שמתפרסם על-ידי אותו כתב העת. מאמר נוסף שלי תורגם לספרדית, והייתי שותפה בכתיבה של ספרים בגרמנית ובפורטוגזית, כולל שותפות בתרגום ממואר של אחד ממטופליו של פרויד בפורטוגזית. שיתופי פעולה מסוג זה משמחים אותי ומגבירים את המוטיבציה שלי להמשיך במחקר..

מדוע בחרת לעסוק בטקסטים של פרויד ובנימין זה לצד זה?

מתוך העמקה בהגותו של פרויד, התפתחה בי סקרנות להכיר את הרקע התרבותי והחברתי שמתוכו היא נוצרה. נחשפתי להיבטים היהודיים בפסיכואנליזה ובהגותו של פרויד ולהשפעת היהדות על התפתחותו האינטלקטואלית והקלינית של פרויד. פרויד היה דור ראשון לחילון, הראשון במשפחתו לזכות להשכלה סקולרית. זהותו כיהודי חילוני ששורשיו המשפחתיים נעוצים במסורת מאירה באור חדש את רעיונותיו והתפתחות חשיבתו. נוכחתי כי רעיונות שפרויד עסק בהם מקיימים זיקות לרעיונות של הוגים נוספים שהגיעו מרקע דומה. חשתי היקסמות מכתיבתו של ולטר בנימין, שהזכירה לי את ההיקסמות שהרגשתי נוכח כתיבתו של פרויד עמה נפגשתי בתחילת התואר הראשון.  לתחושתי, רעיונות רבים שהעסיקו אינטלקטואליים יהודים בעת המודרנית רלוונטיים מאד גם עבורנו כאן בישראל בעת הנוכחית.

האם פרויד ובנימין הכירו זה את זה?

ולטר בנימין הכיר את פרויד, קרא את כתביו והתייחס אליהם, לעיתים בביקורתיות. פרויד להערכתי לא הכיר את בנימין, גם כי היה מבוגר ממנו  בשנות דור, וגם מכיוון שבנימין זכה להכרה רחבה רק עשורים לאחר מותו בשנת 1940.

כיצד את חווה את השילוב בין עבודתך כחוקרת לעבודתך הקלינית?

השילוב בין המחקר לקליניקה קיבל משמעויות נוספות עם כניסתי להכשרה פסיכואנליטית בחברה הפסיכואנליטית לישראל לפני כארבע שנים. עם תחילת ההכשרה, שמעתי מחברים כי בשל דרישות ההכשרה התובעניות, ככל הנראה אצטרך להשהות את פעילותי המחקרית. עם זאת, דווקא העומס חידד עבורי את חיוניות הכתיבה עבורי, דרכה אני מביעה את עצמי באופנים מיוחדים ואינטימיים. . עם הזמן, אני נוכחת עד כמה העיסוק בקליניקה לצד הכתיבה מפרה ומעשיר את שני התחומים. . לדוגמה, המחקר שלי בתחום מחשבת הדימוי ושפת התמונות בהגותם של פרויד ובנימין צמח מתוך הקליניקה, מתוך תשומת לב לחשיבות שפת התמונות בעבודה שלי  עם מטופלים.

מהן עצותיך לחוקרים בתחילת דרכם, במיוחד למי שמשלב מחקר ופרקטיקה קלינית?

ראשית, היכולת לשאת את הבדידות ולאהוב אותה. כשנרשמתי לתואר שלישי, אני זוכרת שעמנואל ברמן ביקש ממני לתת את הדעת על כך שכתיבת דוקטורט מהסוג הזה היא אודיסיאה בודדה, וזה משפט שהולך איתי. חוקר בתחומי ההגות חי בין השתייכות לקהילה לבין בדידות הכתיבה, והבדידות לעיתים מאתגרת. יחד עם זאת, פירות התהליך מהווים יצירה אישית, ייחודית.

שנית, כאמור, לא לפחד לכתוב באנגלית. בהתחלה זה נראה לי לא טבעי, אך זה פותח דלתות רבות.

בנוסף, אני חושבת שהשילוב בין מחקר לפרקטיקה בקרב מטפלים מקשה על קבלת תקן אקדמי, כי האקדמיה לא תמיד מבינה את אופייה של כתיבה הגותית לעומת כתיבה אמפירית, ולבסוף, לא ברור מהו הבית האקדמי המתאים עבור כתיבה הגותית בתחום הפסיכואנליזה..

תודה רבה, ענת. היה מרתק. מאחלת לך המשך חקירה וכתיבה פוריים!

ד"ר ענת צור מהלאל היא פסיכולוגית קלינית מומחית; קנדידטית בחברה הפסיכואנליטית בישראל; עמיתת מחקר במכון בוצריוס לחקר החברה וההיסטוריה הגרמנית בת-זמננו, אוניברסיטת חיפה; עורכת שותפה של סדרת "פסיכואנליזה" בהוצאת עם-עובד; מלמדת את הגותו של פרויד במסגרות שונות; מטפלת בקליניקה פרטית בחיפה. ספרהּ – Reading Freud’s Patients: Memoir, Narrative and the Analysand – ראה אור בהוצאת ראוטלדג' בשנת 2020 וזכה בפרס מטעם American Board and Academy for Psychoanalysis . ספרה בעברית, אנליזה מן העבר האחר: מטופלי פרויד כותבים הופיע בשנת 2021 בהוצאת רסלינג.