״מבט אל האנושי״ - סדרת ההסכתים החדשה שלנו

אחת המטרות המרכזיות שלנו בתוכנית היא ליזום אירועים של העמקה ושל שיחה, מעבר לשיעורים עצמם. אנחנו עושים זאת באמצעות קיום של כנסים רלוונטיים, באמצעות הניוזלטר החדש שלנו ועכשיו גם דרך סדרת ההסכתים החדשה ביוזמתם של פרופ׳ חזקי שוהם ומעין פלג ברקוביץ׳. באופן מתבקש ד״ר אסף אוזן, בוגר התוכנית שלנו, אשר הינו בעל ניסיון רב בתחום התקשורת, נבחר להוביל את הפרוייקט. אסף פעל שנים רבות כעיתונאי בגופי תקשורת מובילים, ביניהם גם ערוץ 10. בשיחה עימו, ביקשנו לשמוע עוד על המיזם החדש, על הפרק הראשון ועל החזון להמשך.

בהסכתים אני מבקש להבין רבדים עמוקים יותר של המציאות דרך עולמות של מוסר, טכנולוגיה ועולם התופעות, לכן קראנו להם ״מבט אל האנושי״. המטרה שלנו היא לדבר בגובה העיניים מפני שאנחנו מאמינים שאם נצליח להוציא את השיח מבין כתלי האקדמיה נוכל לתרום להפיכתה של החברה ליותר ביקורתית ומודעת.

איך עושים את זה? איך מצליחים לפשט נושאים תיאורטיים מורכבים לשיחה של 25 דקות?

אנחנו עושים זאת באמצעות שאילת שאלות גדולות מצד אחד, אך  עם זאת גם יומיומיות. אנחנו מחברים בין התיאוריה לבין המציאות הקונקרטית. בפרק הראשון שהוקלט שוחחתי עם פרופ׳ ענר גוברין על תפיסת רוע, שיפוט מוסרי ויחסי חזק - חלש בעקבות טבח השבעה באוקטובר.

הפרק עוסק בקיטוב שנוצר בין התומכים במהלך הצבאי הישראלי לבין המבקרים החריפים של מהלך זה, גם מתוך החברה הישראלית וגם מחוצה לה.נושא הרוע בוער בכולנו ופרופ׳ גוברין בנה מודל שקל להבין אותו. זה מודל שאני מצאתי את עצמי מהרהר בו הרבה גם לאחר השיחה שקיימנו, ואני בטוח שגם מי שיאזין לשיחה ימשיך לחשוב על כך.

אתה מספר על ההסכת הראשון בסדרה ואני מופתע ממה שאתה מספר, מכיוון שהנושא מאוד טעון פוליטית ואני מניח שבטח עבור מוסד אקדמי מדובר בשיחה לא פשוטה ואולי אפילו הייתי אמיצה.

הנושא עצמו היה לבחירתו של פרופ׳ גוברין. חשוב לציין שאלו הם נושאים שנובעים מתוך חומר הלימוד בתוכנית, כלומר, זה מה שלומדים בתוכנית שלנו. בהחלט יש שם שאלות קשות. למשל, אנחנו מדברים על אזרחים חפים מפשע ושואלים מתי אנחנו כחברה פועלים בצורה שיכולה להיתפס כפשע, כמו למשל מצב הרעב והעקורים בעזה.

בשיחה שאלתי את ענר איך זה יתכן שאין לנו הזדהות עם קורבנות מלחמה בלתי מעורבים. ענר הסביר שבעת מלחמה הנפש היא חסרת פנאי לסבל של הזולת ושהאמפתיה היחידה מבוטאת כלפי קבוצת הדומים לנו. אני הקשיתי ושאלתי אותו איך בכל זאת יש ציבור ישראלי שכן ער לסבל של אזרחים בלתי מעורבים מעזה, והיה לו הסבר לכך. אני מקווה שהצלחנו למצוא גם אמירות שיש בהן תקווה בנוגע להרחבת מעגל החמלה. בהסכת הזה עולות דילמות ונקודות רגישות ואני מסכים איתך שיש כאן אומץ. זה לגעת בתפוח אדמה לוהט. אבל מצד שני יש לזה גם ערך מאוד גדול בעיניי.

אני נזכר במחקר האקדמי שלך, שעסק בבחינת החמלה במרחבי קיום אכזריים תוך עיון פילוסופי ביצירתו של חנוך לוין. אני שומע מדבריך קשר בין הדברים, תוכל להתייחס לכך?

פרופ׳ גוברין התמקד בהיבטים הנפשיים ובפסיכואנליזה, בעוד אני התמקדתי בהיבטים החברתיים והתרבותיים של הרוע. אף על פי כן, בהחלט מצאתי חיבורים למחקר שלי. בתור מראיין, אני עוסק בהקשבה ובהאזנה ולא בהבעת המסקנות של המחקר שלי, אבל בהחלט ישנן נקודות השקה. אחת מנקודות ההשקה זה האופן שבו האדם המבצע ״מעשה רע״ עושה זאת תוך שלילת המבט הפרטיקולרי של הזולת. כלומר, כדי לבצע את המעשה הלא מוסרי אני מכניס את הפרט לתוך תבנית מסויימת, לתוך קטגוריה, ואז אני לא צריך להתמודד עם המבט הפרטיקולרי שלו. זה מאפשר לי ״לפעול עליו״ ולא לקחת אותו בחשבון כסובייקט ייחודי עם פנים משלו. עם הווייה משלו. זה בהחלט משהו שמצאתי במחקר שלי, אם כי בהיבטים של חמלה. מצאתי כי מה שמעורר אמפתיה הוא אותו המבט הפרטיקולרי, אותה ההבנה שיש הווייה ייחודית לאדם, לזולת, לסובייקט אשר עומד מולי. בדיוק, אמירה כמו ״אין חפים מפשע בעזה״ היא דוגמה לאופן בו הפרט מושם במסגרת קטגוריה שמבטלת את היותו פרט. עם זאת, ברגע שתנסה למקד את המבט מול אותו ילד או אותה אמא, אותו מבט לעבר אדם מסויים מעורר אצלנו את ההבנה, את הדומות ולא את השוני, וכך גם הדימיון המוסרי. אני רואה אדם, אני רואה אדם עם הווייה, עם תווי פנים, עם ניסיון ועם מציאות חיים קונקרטית. רק ברגע שאני מתעלם מהמבט הקונקרטי הזה נפתחות בפניי האפשרויות לפעול בצורה של רוע.

זה מאוד מעניין, וגם משקף ומבהיר את השיח הרווח שאני עד לו. ספר על העתיד של הפרוייקט, הבנתי שמלבד השתתפות של מרצים ומרצות מהתוכנית ישנה שאיפה להפוך את סדרת ההסכתים לפלטפורמה עבור תלמידים ותלמידות ובוגרים ובוגרות של התוכנית.

בפרקי ההמשך, כל אחד ואחת מהמרצים ומהמרצות של התוכנית יתראיין. מדובר ב- 7 פרקים וכל מרצה יגיע עם נקודת התייחסות שהוא רוצה לדבר עליה. ההסכת הבא למשל יהיה עם ד״ר דורית למברגר ואנחנו נשוחח על שפה ועל מילים. השאיפה שלי היא להרחיב את הפרוייקט ולכלול במסגרתו גם סטודנטים שלנו וגם בוגרים ובוגרות של התוכנית שמביאים זוויות ייחודיות ומרתקות מתוך עולם העשייה שלהם ועולם החקר שלהם ואת זה אני מאוד שמח לקדם. הנושאים שנחקרים אצלנו הם רבים ומגוונים מאדריכלות דרך תפיסות חברתיות, סוגיות פוליטיות, היבטים אסתטיים. באמת יש מנעד מאוד רחב. זו תהיה פלטפורמה טובה להצגת מחקרים חדשים. הזדמנות לעסוק בנושאים שתמיד רצינו להעמיק בהם ולא הייתה לנו את האפשרות. המטרה היא פשוט להרכיב את האוזניות ולהתחבר לתכנים.

להאזנה לפרק הראשון בסדרה באפליקציית הספוטיפיי