תרבות בנחת, גיליון 38

קהילת פרשנות ותרבות יקרה,

עבר קצת יותר מדי זמן מאז הגיליון הקודם, והאמת שהייתי עסוק למדי בהכנת השנה הבאה שהפעם התנגשה גם עם פתיחת הסמסטר ועם היום הפתוח של התוכנית – מחר (יום שישי, 31/5). מלבד תוכנית הלימודים שכבר מוכרת לכולכם, ביום הפתוח נחשוף לראשונה את ההתמחות החדשה בנושא "מחשבה ביקורתית וטכנולוגיות עכשוויות", שנפתחת בשנה הבאה במשותף עם השכנים שלנו מהתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה. מצידנו ירכז את ההתמחות פרופ' לירן רזינסקי ותסייע בידו ד"ר אלה קליק. כל הכבוד ללירן ולאלה על העבודה המאומצת שכללה התגברות על לא מעט מכשולים. החזון של ההתמחות כולל עיסוק בשאלות אתיות, פוליטיות, חברתיות ותרבותיות שעולות מדיונים על טכנולוגיות עכשוויות. אז אם יש לכם קולגות, קרובי משפחה וחברות/ים עם עניין בשאלות מעמיקות שקשורות לטכנולוגיה בהקשריה הרחבים – הורידו מכאן את המודעה הנהדרת הזו והעבירו הלאה! 

ואם כבר עכשוויוּת, נלך הפעם מהעתיד אל העבר. אף שהסמסטר התחיל לא מכבר, המבט כבר צופה לסיומו, ואנא שמרו לכם כמה תאריכים:

• יום ראשון, 16 ביוני, בשעה 17:00, אולם וואהל: חלוקת תואר שני יחד עם שאר התוכניות של היחידה הבין-תחומית.
• יום שלישי, 9 ביולי, בשעה 15:00, הלובי של הספרייה המרכזית: טקס ההוקרה המחלקתי למסיימות ומסיימי הדוקטורט של התוכנית.
• ומייד לאחר מכן, בשעות הערב, בפארק דהאן: הטקס האוניברסיטאי לקבלת תארי דוקטור.
• טרם נקבע תאריך למסיבת הסיום, כי אנחנו מחפשים חדר עם פסנתר (לא מוותרים על הנגינה של רוני ארליך!). זה יהיה ככל הנראה בשבוע האחרון ללימודים. רעיונות לתוכנית אמנותית שתהיה הפגתית אבל לא תהיה כרוכה בכיבוי מוח – יתקבלו בברכה. אל תהססו להציע, הארגון על ועדת כיתה: יעל, רוני ואני.

עוד דבר שעומד לקרות הוא המשך סדרת "ארגז כלים" של ביה"ס ללימודים מתקדמים בסמסטר ב'. גם הח"מ ידבר שם ביום שלישי הבא (4 ביוני) בשעה 10:00 על השאלה "מדוע להציג בכנסים בחו"ל – וכיצד?". אפשר להירשם כאן (אבל לא על חשבון שיעור אחר חלילה. כל דבר בזמנו). יומיים לאחר מכן אני מתוכנן לטוס לכנס בחו"ל ואספר לכם איך היה.

ולמחרת, יום רביעי, 5 ביוני, במסגרת סדרת הקולוקוויום של התוכנית, נארח למפגש מיוחד את פרופ' יעל זרובבל מאוניברסיטת ראטגרס, על ספרה מדבר, אי, חומה: נופים סמליים והפוליטיקה של המרחב בתרבות הישראלית (ירושלים: מרכז שז"ר, 2023). מלבד פרופ' זרובבל, תגיב לספר גם פרופ' לילך רוזנברג-פרידמן מהמחלקה ללימודי א"י (וסגנית דיקנית ביה"ס ללימודים מתקדמים) וגם אני. יהיה מפגש קולוקוויום קצת שונה.

ואל ההווה (הממושך). בלי ששמנו לב, מחאות הסטודנטים בארה"ב גוועו – פשוט כי שנת הלימודים הסתיימה שם. וזה הזמן להתייחסות נרחבת שלנו לנושא. רועי יוסף ראיין על כך את פרופ' לירן רזינסקי, את ד"ר דרור ינון ואותי. הנה כאן. עלו שאלות הן על עתיד החיים כאן והן על עתיד האקדמיה, ונרצה מאד תגובות מכם. ותודה מקרב לב לרועי.

ומהעתיד הקרוב אל העבר הקרוב (כי אין דבר כזה הווה, אי אפשר ללכוד אותו). ממש עכשיו הועלה לאפליקציות הפודקאסטים הפרק החדש בסדרה של התוכנית "מבט אל האנושי" עם ד"ר דורית למברגר, בכותרת האינפורמטיבית למדי "איך עושים דברים עם מילים". אפשר ומומלץ להאזין כאן. ותודה רבה לד"ר אסף אוזן שעושה עבודה נהדרת בהנחיית הפודקאסטים כעורך ומראיין. פרקים חדשים – ממש בקרוב. עם מי? נשאיר אתכם במתח.

השבוע אירח קולוקוויום פסיכואנליזה את ד"ר ליאור גרנות, בוגרת התוכנית, שהציגה את המחקר שכתבה אצלנו ויצא לאור בתור ספר בכותרת כיצד מרפאת הביבליותרפיה? כתיבה, ילדוּת, שיר. ליאור דיברה על מה שלא ניתן לבטא בשפה אבל אולי ניתן לביטוי בשירה; על ספרות ילדים בוגרת (לפעמים מדי) ככלי תרפויטי; ועל ראיונות שערכה עם כותבות וכותבים שהסבירו מה היא הכתיבה בשבילם.

ובשבוע שלפני כן אירחנו בקולוקוויום הכללי את ד"ר מאיה מארק מאוניברסיטת בן-גוריון שלימדה אותנו פרק בהיסטוריה פוליטית והחזירה אותנו לשנות ה-50, כאשר תנועת חירות בהנהגת מנחם בגין התנגדה לממשל הצבאי. ד"ר מארק השתמשה במקרה הזה כדי להסביר שבאותה תקופה לאומיות וליברליזם דווקא הלכו טוב יחד – למעשה, תפיסות ליברליות שתמכו בזכויות הפרט היו ככלל מזוהות אז עם הימין יותר מאשר השמאל. טוב היה לקבל פרספקטיבה וללמוד שהניגוד בין לאומיות וליברליזם, שנתפס היום כניגוד מושגי אינהרנטי, נוצר בעולם בעיקר מאז שנות ה-80 וה-90. יצאנו מההרצאה חושבים ומתווכחים.

ב-16 לחודש התקיים מפגש נוסף של הפורום לפנומנולוגיה, בנושא "פנומנולוגיה ופוליטיקה". פרופ' רוני מירון, ד"ר הילה נאות (בוגרת התוכנית), פרופ' חנוך בן-פזי מהמחלקה לפילוסופיה יהודית כאן ופרופ' דרור פימנטל מבצלאל הציגו היבטים פוליטיים במחשבה הפנומנולוגית. כרגיל החדר היה מלא מפה לפה, גם בבוגרות ובוגרים שלנו, ומטבעו של הנושא, הדיון היה הפעם סוער מהרגיל.

ואם להרחיק את המבט עוד קצת אחורה, נסיים את הניוזלטר במה שמוסיף לי כמה קילוגרמים כל פעם – הישגים של סטודנטים וסטודנטיות אצלנו:

• מזל טוב ליעל איתי-פק על הופעת מאמרה Don’t overlook older adults at risk בכתב העת Archives of Gerontology and Geriatrics, והנה הלינק. כל הכבוד!
• ברכות לאביחי לוי שמחקרו קיבל את פרס וייזר מטעם המחלקה לתנ"ך לעבודת דוקטורט מצטיינת בתחום. כך צריך להתבצע מחקר בין-תחומי: לא להסתפק ביכולת לתמרן בין דיסציפלינות שונות, אלא ללמוד לדבר את השפה של הדיסציפלינה – ולהצטיין בה. כל הכבוד לאביחי!

מברוכ לאביחי וליעל. ואם קיבלת הודעה על הישג כזה, נשמח לדעת! הישג של כל אחת מאיתנו הוא הישג של כל הקהילה. יש דברים שלגביהם נכון להצטנע, ודברים שלא. על פרסומים, במיוחד, לא נכון להצטנע; כתבתם כדי שאנשים יידעו ויקראו.

וכרגיל בתקופה זו של השנה, לא מעט סטודנטים וסטודנטיות מקבלים הודעה על אישור הדוקטורט. גם אצלנו יש כמה כאלו, ונודיע עליהם במרוכז בפעם הבאה – וגם נפרסם את רשימת משתתפי טקס ההוקרה. בשנה זו הכל יוצא דחוס, ולא היתה לנו ברירה אלא לקבוע את הטקס לזמן שבו מתקיימים שיעורים. אז נא לא להבריז מהשיעורים, אבל נקווה שתוכלו לבוא – אם לא לכל הטקס, אז לפחות לחלקו, כדי לכבד את החברות והחברים שהגיעו לקו הגמר.

אני מרגיש שהתוכנית שלנו מתחזקת ומתקדמת. ויש דיסוננס כואב בין תחושת שביעות הרצון העצמית שעולה מהניוזלטר לבין כל מה שקורה מסביב. מוזר לומר, אבל כמעט הרגשתי הקלה מזה שהשבוע מצאתי את עצמי רץ למקלט לצלילי סירנות ופיצוצים ופוגש שוב את השכנים אחרי חצי שנה שבה מיעטנו להיפגש. אם חסרה בחברה שלנו סולידריות, לפחות יש מדי פעם סולידריות טקסית. גם זה משהו.

היו בטוב,

חזקי