קהילת המחקר והתיאוריה הפסיכואנליטית: מחקר ישראלי בעולם
-
Samai-Moskovich, S. (2024). Becoming-ball: A Schizo-Soma Ball Movement. In J. Black & J. Reynoso (Eds.), Sport and Psychoanalysis: What Sport Reveals About Our Unconscious Desires, Fantasies, and Fears. Rowman and Littlefield, Ch. 11, pp. 227-244.
המאמר מנסה לבחון את ההיבט האתלטי בתיאוריה ובפרקטיקה הפסיכואנליטית באמצעות מושג ה"התהוות" (Becoming) של דלז וגואטארי. ניתן להבין את ה"התהוות" כתהליך סימביוטי, מטמורפוזה מתמשכת שבה המשתתפים מאבדים את גבולותיהם עם האחר. זהו תהליך מתמשך של "התהוות-סובייקט". במאמר יש שימוש במושג תוך שימוש ברעיון של התהוות-כדור. דרך קריאה מעמיקה של הפרולוג ל-תת עולם מאת דון דלילו, ניצחון המוות (שפורסם לראשונה כנובלה פאפקו על החומה בשנת 1992), וכן באמצעות דיון בווינייטה קלינית, מודגם רעיון ה"התהוות-כדור" בהתייחס לקשר שבין הגוף האתלטי לבין טרנספורמציה מנטלית.
https://doi.org/10.1080/10503307.2024.2420725
במאמר זה בחנו החוקרים האם ניבוי מטופלים המגיבים לטיפול יכול לשפר משמעותית את התוצאות הקליניות. המחקר בוחן גורמים מנבאים לתגובה לטיפול דינמי קצר מועד. הנתונים נאספו מ 95 מטופלים שעברו טיפול בן 16 מפגשים, תוך שימוש בלמידת מכונה. ההתקדמות השבועית נמדדה באמצעות שאלון תוצאות (OQ45) והערכת תלונות ממוקדות . (TC) מודל למידת מכונה זיהה מסלולי שינוי בקרב מגיבים ולא-מגיבים, כאשר אלגוריתם יער אקראי (Random Forest) ומודל Elastic Net שימשו לניבוי שיוך למסלולי השינוי בהתבסס על נתוני קדם-טיפול. נמצא קשר חיובי חלש בין מסלולי השינוי של שני משתני התוצאה. תוצאות השיטות האנליטיות השונות הושוו ונותחו. המנבאים המשמעותיים למסלולי השינוי של OQ45, בהתבסס על מודל יער אקראי, כללו את חומרת הסימפטומים הראשונית, קשיים בוויסות רגשי, קור רגשי, התקשרות נמנעת, מצפוניות, בעיות בין-אישיות, חוסר קבלה של רגשות שליליים, נוירוטיות, בהירות רגשית, אימפולסיביות ומודעות רגשית (דיוק של 72.8%). חומרת הבעיה הראשונית, מוחצנות המכוונת להקרבה עצמית וחוסר אסרטיביות היו המנבאים הדומיננטיים ביותר למסלולי השינוי של TC דיוק של 62.8%. ממצאים אלו מספקים תובנות מבוססות נתונים לבחירת טיפול דינמי קצר מועד. ניבוי התגובה ל-OQ45, שהוא מדד נומותטי, אינו מתרחב ל-TC, שהוא מדד אידיוגרפי, ולהפך. תוצאה זו מדגישה את חשיבותם של מדדי תוצאה רב-ממדיים להתאמה אישית של הטיפול.
DOI: 10.30820/9783837962413-171
המאמר הנוכחי מציע קריאה השוואתית של מחשבותיהם של זיגמונד פרויד וולטר בנימין על זיכרון והיסטוריה. מחשבת החלום של פרויד, המורכבת מדימויים חזותיים, והתמונה הדיאלקטית של בנימין, לצד ה-Denkbild (דמות המחשבה) כצורתה הספרותית, מוצגות כרעיונות שלובים ומרתקים. שניהם מתייחסים לשאריות של מחשבה רגרסיבית, המובעת באמצעות המונח הגרמני Bild , שניתן לתרגמו כדימוי, תמונה או דמות. הדימוי החזותי (visuelles Bild) וה-Denkbild מוצגים כחיוניים להבניית ההיסטוריה, שכן הם מציגים דיאלקטיקה בין חוויה מרוכזת של העבר (מעבר להישג ידם של מילים וייצוג) לבין הטרנספורמציה הבלתי נמנעת של החוויה לשפה.
כתביהם המאוחרים של פרויד ובנימין נקראים כאן בהקשר ההיסטורי של אינטלקטואלים יהודים-אירופיים שהתמודדו עם עליית המשטר הנאצי. הדימויים הנידונים בהשוואה הם דמות המלך המורי האחרון של פרויד והמלאך של ההיסטוריה של בנימין. דימויים דחוסים אלו מוצגים כדמויות אבל, סמלים של ייאוש ומאבק. הם משמשים דוגמאות ליכולתו של הדימוי החזותי לייצג את הבלתי ניתן לייצוג וללכוד עקבות זיכרון חבויות בזמנים טראומטיים.
במאמר הנוכחי מציעה החוקרת צור מאהלל כי זיכרונות הילדות מגלמים שיבה להתנסות הילדית ברובד התוכני וברובד הצורני, בעיקר באמצעות שיבה לדימויים ויזואליים. היא מתבססת על התייחסותיהם של פרויד ובנימין לדימויי ילדותולטענתם כי יש בזיכרונות הילדות פוטנציאל ליצירת התנסויות חדשות. אלה מיוחסות לעבר ולשחזור אירועי עבר ממשיים, אך למעשה נבראות בזמן ההווה של ההיזכרות. על פי מאפיין מהותי זה של תהליך ההיזכרות, אדם יכול ליצור עבור עצמו בהווה את ההיסטוריה הפרטית שלו ואת שפתו הייחודית. טענות אלו נבחנובאמצעות קריאה פסיכואנליטית בחיבורו של בנימין, ילדות בברלין סמוך ל-1900 (1992 [1938]). טקסט זה, שניתן לקראו כממואר, בנוי מאסופה של מה שבנימין מכנה מחשבות דימוי או תמונה (Denkbilder) המיוחסות לילדותו. במרכזו, החוויה הייחודית של היות ילד בעיר ברלין במפנה המאה ה-20. החיבור, שנכתב בשנותיוהאחרונות של בנימין, מהווה למעשה שיר קינה על אבדן הבטחת השפע והשוויון בראשית המאה ועל השבר שהוא ובני דורו היהודים ניצבו לפתחו עם עליית המשטר הנאצי והמלחמה הקרבה. החוקרת מתמקדת בקריאה בשלוש תמות מרכזיות: הראשונה, מעשה החלפת המקור בתחליפים כמאפיין של החברה המודרנית; השנייה, דימויי ילדות כתצורה מקדימה לעתידו של האדם; והשלישית, תרגום ההתנסות מדימויים למילים ומשפת הדמיון אל המילה הכתובה כטרנספורמציה מחייה, במיוחד בזמני שבר.
https://doi.org/10.1080/10503307.2023.2263810
במחקר זה בחנו החוקרים את היעילות והחסכוניות של פסיכותרפיה דינמית אינטנסיבית עבור מטופלים עם פגיעות נפשיות חמורות. 104 מטופלים בארבעה מרכזי בריאות נפש ציבוריים עברו פסיכותרפיה דינמית אינטנסיבית. מספר האשפוזים הפסיכיאטריים ומשך האשפוז נמדדו עבור מטופלים אלו משנה אחת לפני תחילת הטיפול ועד שמונה שנים לאחריו. מספר משתני תוצאה נמדדו אחת לשישה חודשים, שש פעמים בסך הכול, לאורך שנתיים וחצי, במסגרת מחקר אורכי. גישה אנליטית רב-רמתית יושמה על מנת להתמודד עם מדידות חוזרות וחוסרים בנתונים. נמצא שיפור משמעותי בשלושת מדדי הסימפטומים (SCL-90, OQ-45, BDI) לאורך כל תקופת הטיפול. מספר האשפוזים הפסיכיאטריים ומשך האשפוז פחתו באופן מובהק מהשנה שלפני תחילת הטיפול ועד שלוש שנים לאחר תחילתו. מגמה זו נשמרה לפחות עד שמונה שנים לאחר תחילת הטיפול. לאחר חישובי היוון, הירידה המצטברת ב-127.47 ימי אשפוז תורגמה לחיסכון של 115,850 ש"ח. עלות הטיפול הממוצעת לאחר היוון עמדה על 26,770 ש"ח, כאשר החיסכון הישיר המוערך למבטח עמד על 89,080 ש"ח (24,054 דולר). ממצאים אלו תומכים בהשערה כי פסיכותרפיה דינמית היא בעלת יעילות קלינית ויתרונות כלכליים עבור מטופלים עם פגיעות חמורה.
https://doi.org/10.1080/02668734.2024.2412024
אלימות פוליטית הייתה זה זמן רב מוקד לעניין אקדמי בתחומי מחקר שונים, תוך בחינת אופייה המחזורי הבלתי פוסק של אלימות ואלימות שכנגד. מאמר זה מתבונן בסכסוך הישראלי-פלסטיני בהתייחס למפת הקשרים שבאמצעותה תיאר ביון את מערכות היחסים בין שני פרטים, תוך מתן דגש מיוחד לאופן שבו תצורות שליליות של קשרים אלו מעכבות מגע עם האמת משני צדי הסכסוך. בהתבסס על כתיבתם התיאורטית של בודריאר, בנימין וארנדט, מציע המאמר להמיר חשיבה מישורית בחשיבה מרחבית, ולהחליף את מצב הנקמה במצב של סליחה.
DOI: 10.1002/aps.1888
במאמר זה בוחנת החוקרת את אירועי 7 באוקטובר 2023 בישראל באמצעות רעיון קשרי המינוס של ביון, המכונה "קשרים שבורים". הקשרים השבורים אינם רק שוללים את עצם הקשר, אלא אף מבטלים את קיומו של האובייקט עצמו. כאשר הקשר של אהבה נשבר, הוא מוחלף ביצירה ייחודית של אהבה ללא אובייקט, היעדר האובייקט נחווה כאובייקט היחיד ותהליך האבל מתאפיין בעצב מדומה וריק. כאשר הקשר של שנאה נשבר, התוצאה היא גרסה רצחנית של שנאה, החורגת מכל פרופורציה או הקשר. כאשר הקשר של ידע נשבר, השפה הופכת לחומר איטום: במקום לסמן ולהבחין בין דברים, היא מובילה להכללה יתרה, למחיקת הבדלים ולהסרת הבחנות, מאבדת את אופייה המטאפורי ומצטמצמת למשמעותה המילולית בלבד.קשרים שבורים אלו מובילים להיווצרותו של קשר מעוות נוסף: קשר הסולידריות. קשר זה הופך את הסולידריות החיובית, המבוססת על שיתוף פעולה, לסולידריות שלילית, המבוססת על שיתוף פעולה מתוך כורח או כפייה. הדיון מציע מעבר ממצב של "מוות מנטלי", המאפיין את הקשרים השבורים משני צדי הסכסוך, למצב של "מנטליות חיה", שבו ניתן להשיב את הקשרים ולשקמם.
https://doi.org/10.1007/s12144-023-04963-w
במחקר זה נערך ניסיון לבחון כלי המעריך יכולת מנטליזציה מחוץ למעבדה בחיי היומיום. מרבית המחקרים מעריכים מנטליזציה בתנאי מעבדה, כתוצאה מכךמוזנחים היבטים נוספים של תהליכים אלו הכרוכים בשינויים בחיי היומיום. המחקר הנוכחי מציג ממצאים פסיכומטריים ראשוניים משיטה חדשה להערכת הדינמיקה של מנטליזציה בחיי היומיום. וכיצד מנטליזציה יומיומית קשורה למאפיינים של הפרעת אישיות גבולית (BPD), אשר ידועה כלוקה בפגיעות במנטליזציה. במחקר השתתפו עשרים משתתפים שאינם קליניים. תחילה הםרואיינו להערכת יכולת המנטליזציה שלהם והשלימו שאלוני דיווח עצמי להערכת מנטליזציה ומאפייני BPD בנקודת הבסיס. לאחר מכן, המשתתפים השתתפו במשך שבוע בהערכה אקולוגית רגעית (EMA), שכללה שישה סקרים יומיים של דיווח עצמי על מנטליזציה ותיאורים מוקלטים של מצבים מנטליים נוכחיים, וכן הערכה רציפה של רמות לחץ באמצעות מכשירים לבישים. חומרי הנרטיב נותחו באמצעות מדד מבוסס תצפית להערכת מנטליזציה. נמצא מתאם בינוני (r = .41) בין הערכות מנטליזציה מבוססות מעבדה לבין הערכות מבוססות EMA. . כמו כן דיווחי מנטליזציה עצמיים טובים יותר ניבאו הערכות טובות יותר של מנטליזציה מבוססת תצפית. והערכות טובות יותר של מנטליזציה מבוססת תצפית ניבאו רמות לחץ גבוהות יותר. נמצא כי מאפייני BPD נטו לנבא תנודות גדולות יותר במנטליזציה מבוססת תצפית. שיטה חדשנית זו מספקת דרך אקולוגית להערכת מנטליזציה רגעית. הממצאים הראשוניים מראים כי מנטליזציה היא דינמית מאוד בחיי היומיום ומרמזים על כך שהדינמיקה הזו עשויה להיות קשורה ללחץ רגעי ולמאפייני BPD.
https://doi.org/10.1007/s10879-024-09641-x
המחקר מדגיש כי הבדלים שיטתיים ביעילות בין מטפלים שונים עשויים להיות משמעותיים יותר מסוג הטיפול עצמו. אחת המגבלות המרכזיות של מחקרי תוצאות בפסיכותרפיה היא היעדר הקצאה אקראית, המונעת הסקת מסקנות סיבתיות. כדי להתמודד עם מגבלה זו, המחקר מציע לראות בטיפולים של מטפלים שונים כתנאי טיפול נפרדים, מה שעשוי לאפשר הבנה טובה יותר של הקשר בין טיפול לתוצאות. בנוסף, הוא ממליץ לבדוק סטטיסטית את השפעת המטפל בכל מחקר ולהשקיע בהתפתחות האישית של מטפלים ובשיקול דעתם הקליני.
השפעת המטפל באה לידי ביטוי במספר גורמים מרכזיים, ביניהם כישורים בין-אישיים כמו אמפתיה וניהול העברה נגדית, יכולת לבנות ברית טיפולית חזקה, מאפיינים אישיים כגון הומור ויצירתיות, וניסיון קליני נרחב. כמו כן, מטפלים המסתגלים לצרכים הייחודיים של המטופלים ומשתמשים במשוב לשיפור תהליכי הטיפול נוטים להשיג תוצאות טובות יותר. המחקר מציין גם שיטות מתקדמות לבחינת הקשרים הסיבתיים בטיפול, כמו למידת מכונה ומדגיש את החשיבות של שימוש בהערכות השפעת המטפל ככלי לשיפור ההבנה והאפקטיביות של פסיכותרפיה
https://doi.org/10.1177/00030651241250077
ד"ר סעד מתייחס במאמרו לאופן תפיסת הזמן הלניארית במפגש עם לא מודע בכלל ובמיתוס האדיפלי בפרט. לדבריו, כיוון הזמן מוגדר לעיתים קרובות על ידי תיאור של אי-סימטריות בין אירועים בעבר ובעתיד, המכונות "חיצי זמן". שני חיצי זמן חשובים הם חץ הזמן של השינוי, הקובע כי העבר אינו ניתן לשינוי, בעוד שהעתיד כן; וחץ הזמן הסיבתי, הקובע כי אירועי עבר יכולים לגרום לאירועי עתיד, אך לא להפך.
המחבר טוען שהתפיסה הלא-מודעת של סיבתיות, כפי שהיא מתבטאת הן במיתוס האדיפלי והן במשאלות אדיפליות מסוימות, שוללת את חיצי הזמן של השינוי והסיבתיות. לכן, הוא מציע להבחין בין פנטזיות אדיפליות אשר מערערות את התפיסות הרגילות של סיבתיות וזמן (כגון המשאלה להיות ההורה של עצמך), לבין תוכן קלאסי שמתיישב עם תפיסת הזמן שלנו (כגון משאלות מיניות ואגרסיביות כלפי ההורים). באמצעות ניתוח דוגמאות קליניות מצביע ד"ר סעד על כך שאצל מטופלים מסוימים, פנטזיות אדיפליות משתלבות עם סיפוק מיני לא מודע הנובע מהתפיסה הא-סימטרית של הזמן. להצעתו התבוננות אנליטית על אופיו של סיפוק מיני זה, עשוי לחשוף את הפנטזיות האדיפליות המבוססות על תפיסה סימטרית של הזמן.
doi.org/10.30820/0075-2363-2024-1-119
במאמר זה מתייחס ד"ר סעד באופן בקורתי לטענה של פרויד על תפיסת אובייקטים כאמצעים לסיפוק דחפים. לדבריו, תפיסה זו חוזקה על ידי תיאוריות יחסי האובייקט, אשר גורסות כי דחפים מכוונים בראש ובראשונה לחיפוש אחר אובייקטים. ד"ר סעד מציע לשנות הנחה זו. לדבריו יש לעשות בין המטרה המודעת ללא מודעת, בעוד שהדחפים מכוונים באופן מודע כלפי אובייקטים, הם מכוונים באופן לא-מודע אך ורק כלפי תכונות (Saad, 2022).במאמר זה, בוחן ד"ר סעד את ההבחנה בין כיוון דחפים אל תכונות לעומת כיוון דחפים אל אובייקטים. הוא מציע להשתמש בהבחנה זו כדי להבדיל בין יחסי העברה לבין יחסים ממשיים. ולבסוף מראה שההבחנה בין תכונה לאובייקט עשויה לחשוף קונפליקטים תוך-נפשיים, שבהם הסובייקט נמשך באופן מודע לאובייקט אך נדחה באופן לא-מודע מתכונותיו (או להפך).
https://doi.org/10.1016/j.cpr.2024.102395
במאמר זה החוקרים ערכו מטה-אנליזה ל 511 מחקרים העוסקים ביכולת מנטליזציה, הבנה של מצבים מנטליים במטרה לבחון מה מידת הקשר בין מנטליזציה למשתנים שונים. הם ערכו הבחנה שאינה שכיחה בספרות המחקרית בנושא בין מנטליזציה המתרחשת במודעות (מנטליזציה מפורשת) לבין מנטליזציה שנעשת ללא מודעות (מנטליזציה מרומזת). במטה-אנליזה נבחן הקשר בין מנטליזציה מרומזת ומפורשת לבין תחומי הביטחון ההתקשרותי, האישיות, הרגש, הפסיכופתולוגיה והתפקוד. ממצאי המחקר מצביעים על כך ש מנטליזציה מרומזת ומנטליזציה מפורשת נמצאו בקשר בינוני עם פסיכופתולוגיה, תפקוד, אישיות, רגש וביטחון התקשרותי. הקשרים של מנטליזציה מרומזת היו חזקים יותר כאשר נעשה שימוש במדדים אובייקטיביים (ולא בשאלוני דיווח עצמי) בעוד שהקשרים של מנטליזציה מפורשת לא היו מובהקים .מסקנות החוקרים היו כי מנטליזציה קשורה לתפקוד תוך-אישי ובין-אישי טוב יותר. מנטליזציה מרומזת נמצאה בקשר חזק יותר עם מדדים אובייקטיביים, דבר המדגיש את החשיבות של גישה אינטגרטיבית הבוחנת הן את ההיבט המרומז והן את ההיבט המפורש של מנטליזציה.
