עשייה אינטלקטואלית היא לא בהכרח רק על הדף

כששאלנו את ד״ר אלה קליק, חברת הסגל החדשה שלנו, על התקופה שעברה עליה עד כה בתכנית היא השיבה: ״התחלנו באמצע מלחמה, לא יודעת אם יש לי דברים מעודדים להגיד על העתיד לבוא״ ואולם, בהמשכו של אותו משפט היא פרסה בפנינו את החזון המאוד מעניין שלה, שהמצב הנוכחי, כך אנחנו מקווים, לא יגרום ליותר מאשר דחייה של המימוש שלו. החזון של ד״ר קליק הוא חזון פדגוגי וחזון מחקרי ואנחנו מתרגשים להציג אותו כאן.

ניתן לתמצת את החזון הפדגוגי של ד״ר קליק באמירתה: ״עשייה אינטלקטואלית היא לא בהכרח רק על הדף״. מבחינתה זה טומן בתוכו מספר פרקטיקות ורעיונות מסקרנים ביותר:

תוצרים אקדמיים אלטרנטיביים. היא נותנת כדומה את האפשרות של תוצר אמנותי – סדרת תצלומים, סיפור קצר, תערוכה, מיזם, מחזה ועוד – להוות גם תוצר אקדמי שניתן להתייחס אליו כמבטא את המהלך הלימודי של הקורס. בתכניות לימוד לתארים מתקדמים בעולם האפשרות הזאת בהחלט קיימת וישנן דוקטורנטיות שחלק מעבודת הדוקטורט שלהן היא בכלל תוצר אמנותי מלווה בכתיבה אקדמית ביחס אליו.

חומר ויזואלי כחומר קריאה. ד״ר קליק מציינת כי ״בשנים הבאות אתמקד בין היתר בויזואלי בהוראה״ והיא מתארת כיצד קורס אקדמי יכול להיבנות גם סביב הקרנות של סרטים וניתוח ויזואלי של חומר מצולם ולא רק על חומרי קריאה. ספויילר: קורס על העתיד שיכלול הקרנות. ספויילר 2: קורס בנושא ״קנה מידה״.

אירועים. ד״ר קליק תוהה על החיבור בין לימודי  תאוריה לבין עולם התרבות עצמו והשיחה איתה מעלה כי היא רואה בלמידה מחוץ לכיתה במרחבים כמו גלריות, תערוכות וסביבות נוספות אפשרות שיש לקדם. מעבר לכך, היא מציינת כי מפגשים עם אנשי ונשות תרבות במסגרת קורסים אקדמיים יכולים להוות הזדמנות לערוצי מחקר עשירים יותר.

רעיון נוסף שעלה במסגרת השיחה ואנחנו בהחלט מקווים שהכפפה תורם היא ייסודו של תא אמנים ואמניות פעילים ופעילות מהתכנית שיוכלו לנתח יחד את עשייתם האמנותית בכלים אקדמיים תוך יצירה, רפלקציה, אירוח בסטודיו ועוד.

לסיכום חזונה הפדגוגי: ״ מה שמעניין אותי זה גרעין או בסיס חומרי של התנסות והיחשפות לדברים חדשים. מולטי מדיאליטי או מודוסים שונים של חווייה.״

קשה שלא לראות בחזון הפדגוגי של ד״ר קליק ביטוי נוסף ליצירתיות המחקרית שלה: במחקריה היא מבקשת לחפש את האפשרויות הטמונות בטכנולוגיות מעבר לכוונת היצרן ומעבר לאופן בו נטו להציגם במסגרת התיאור ההיסטורי. זכינו להתרשם מהדגמה מעמיקה של החיפוש הזה בהרצאת הקולוקוויום שלה שאיתה פתחנו את הסדרה השנתית.

אצל ד״ר קליק החומר הוא במרכז העשייה המחקרית. ״המתודולוגיה היא לחשוב על האובייקטים ודרכם – לא להניח מראש מה הם עושים. אני בוחנת איך אנשים ואוכלוסיות שונות משתמשים במדיום וכך הם חושפים טווח רחב יותר של אפשרויות שלפעמים נוגדות את כוונת המעצבים והיצרנים״.

בתקופה הנוכחית ד״ר קליק עובדת על ספר המבוסס על עבודת הדוקטורט שלה. בספר היא עוסקת בבסיס המחיק שניצב בפיתוחים טכנולוגיים שונים, ובמיוחד כאלה אשר הבסיס המחיק בהם זכה להתעלמות , ״ישנו הכרח למחוק – חומר בעולם הוא לא אין סופי ויש מחיר לכל דבר. מרבית העיצוב הטכנולוגי מכוון למחיקות והתיאוריה הקיימת עוסקת בדבר ההפוך – בהנצחה״. במסגרת הפרוייקט , ד״ר קליק כותבת על המצאות שונות מהפונוגרף של תומאס אדיסון ועד אחסון דיגיטלי,. ״אני מנסה להראות איך תיאורטיקנים נוטים לחשוב על טכנולוגיות הקלטה אוטומטית  כארכיון שילכוד רגע שלא יחזור, בין אם רגע בחייו של בן אדם, כמו תיאוריות הצילום שמדברותהקשר בין טכניקה למוות כמו רולן בארת למשל, או מידע חשוב ולא חשוב כאחד. אבל ההיסטוריה של רוב המדיה של המאה ה20 היא לגמרי אחרת. הם הרבה יותר מחיקים – עיצבו אותם כדי להיות ארעיים וחסכוניים.

*ד״ר אלה קליק שהתה ולימדה במגוון מוסדות מחקר אקדמיים בכללם בתוכנית לעמיתים במדעי הרוח והחברה באוניברסיטת דרום קליפורניה (בשותפות עם בית הספר לקולנוע), האקדמיה ע״ש פולונסקי ללימודים מתקדמים במדעי הרוח והחברה במכון ון ליר, אמנויות מדיה אינטראקטיביות באוניברסיטת ניו יורק בשנחאי, ובמכון למדעי האדם בוינה. את הדוקטורט היא כתבה במחלקה למדיה, תרבות ותקשורת באוניברסיטת ניו יורק.