צרימה בלתי פוסקת

בקיץ האחרון זכינו לארח אצלנו בתוכנית את הסופר דויד גרוסמן במסגרת בכנס ״פרשנות באמנות, בחברה ובטיפול״ שהוקדש לציון 15 שנה ללימודי דוקטורט בהתמחות "פרשנות ופסיכואנליזה". אחד הצירופים בהם פתח גרוסמן את הרצאתו היה הצירוף ״צרימה בלתי פוסקת״. הוא תיאר באמצעות הצירוף הזה את המצב בו הוא מצוי, כסופר, בתהליך של כתיבה אותו הוא אינו מצליח לפתור. עבורו בשל מצב שכזה ״החיים הם בצרימה לא פוסקת״.  תוכנית ללימודים מתקדמים היא בבסיסה תוכנית בה מתרחשים תהליכי כתיבה המחפשים דרכם לעבר פיתרון, והרי שבמובן הזה כולנו חיים באותה ״צרימה בלתי פוסקת״. ואולי היא היא המהווה את המנוע למחקרינו. כדאי לזכור שגרוסמן מכנה את הצרימה הזאת גם בתור ״קושי מענג – כי אני יודע שאני אפתור את זה״. ואולי יש בכך עידוד. עד כאן בנוגע למחקרינו.

מאז 7 באוקטובר אנחנו כולנו מצויים במצב ללא מילים, וכל ניסיון לתמלל נראה נואש ואבוד מראש. ואולי דווקא במצב הזה יש ערך למילים שכבר נאמרו? אנו סבורים שכן. לכן אנחנו חוזרים ומחפשים שוב ושוב אצל אותם קולות חושבים, קולות מתבוננים, קולות כותבים וקולות מדברים. גרוסמן הוא בהחלט קול כזה שכדאי לחפש אצלו שוב, ובדיוק לצורך כך העלינו את הרצאתו בתוכנית לעמוד היו-טיוב שלנו. כדאי לצפות ולהאזין. אבל בינתיים וכדי להגיש את הנחמה חמה ככל הניתן – אנו מניחים עבורכן כאן ציטוטים נבחרים של גרוסמן בנושאים שונים. מקווים שתתכסו בהם.

ציטוט שאנו מוצאים כחיוני לעת הזאת

״קיבלתי לאורך השנים הזמנות לחיות במקומות אחרים, ירוקים יותר, מלבלבים יותר, והיה לי קושי בלתי אפשרי לעזוב את המקום הזה כי הוא רלוונטי עבורי. כי גם בדברים הרעים שקורים, אני מבין למה הם קורים. החיים הם קצרים מאוד ואני רוצה שתהיה בהם משמעות ולו מכאיבה, ולו קטלנית לעתים, אבל משמעות.״

על כתיבה ועל סיפורים

״אני לא בטוח שסיפור הוא לא אמת. סיפור טוב יוצר אמת משלו, אולי הוא מפספס קצת בפרטים אולי הוא מתפתל לכל מיני דברים אחרים אבל סיפור טוב הוא סיפור שמגלה לנו חלקים מתוך המציאות שהיו יכולים להיות וככאלה בעיניי הם אמת. זה שהם לא התממשו עדיין - זה עניין של זמן, אבל אם הם נכונים הרי שהם מגלים לי דברים על המציאות שלא יכולתי לדעת בשום דרך אחרת. לא באמצעות הקשבה לחבר, לא באמצעות חלום, לא באמצעות בהייה - רק כתיבת הסיפור תגלה לי את המציאות הזאת.״

״הדרך לצאת מהמלכודת היא לספר סיפור אחר.״

(על המאמץ של הכתיבה) ״הניואנס האחרון שאפשר לתאר אותו במילים.״

״המפתח נמצא כבר בסיפור וזה רק אני שאני עדיין לא מספיק אמיץ ולא מספיק הולך עד הסוף אני בקטנותי לא מגיע עדיו אבל אם אהיה מוכן לתת לו את הבכורה להוליך אגיע למקום ממנו מתחיל הסיפור ואם הוא סיפור של אמת הוא ייקח אותי.״

״השדה המגנטי שבו אני פועל מרגע מסויים הוא השגה המגנטי של הסיפור ואני מתמסר לו פשוט.״

(על כתיבה של דמות של אישה) ״היא אישה והיא ׳אחר׳ בשבילי, אבל יש הרבה מאוד ׳אחרים׳ אחרים בחיי. ברגע שנחצה הרוביקון הזה פשוט כתבתי ממקום בי שבו הייתי יכול להיות אורה [גיבורת הרומן ״אישה בורחת מבשורה״] בצירוף גנטי אחר מה שחוויתי זה שפע שפתאום פרץ ממנה.״

(על כתיבה של דמות של אישה) ״יש איזו ציפייה שעמדתי מול חידה מוחלטת אבל זה לא ככה. כולנו מורכבים מאנשים שקרובים אלינו, כולנו עשויים מהרבה הרבה אנשים אחרים ויש משמעות גדולה לאנשים שאיתם אנחנו נמצאים כי הם אבני הבניין שלנו. הלגו הפנימי. ואם היינו עם אנשים מיטיבים - זכינו״

״נרטיב זה סיפור אנושי שנקרש. צריך לעשות לו מסאז׳. הסופר הוא מסאז׳יסט״

״הבשר לא חדיר. קשה לתאר תחושות פיזיות, תחושות נפשיות קל יותר לתאר.״

שאלה: ״איך אתה יודע מתי לסיים סיפור?״ תשובה: ״כשאני יודע עליו יותר מדיי״.

ובזאת נסיים. השאר – בהרצאה המלאה והמצולמת שתעלה בקרוב בעמוד היו-טיוב שלנו.