תרבות בנחת גיליון מספר 30

קהילת פרשנות ותרבות יקרה,

ובכן, פתחנו את השנה. היה טוב כל כך להתראות פנים אל פנים, ללמוד וללמד, ולהתחיל להיזכר בהדרגה בחיינו שלפני 7 באוקטובר. חלק מאיתנו חווים את זה כחזרה מבורכת לשגרה וכמקום לברוח אליו מכל מה שהולך בחוץ. ואילו חלק אחר מאיתנו חווה את הלימודים כמקום לעבד בו את החוויות הקשות שאנו חווים ולנסות להבין. וכאן עולה השאלה האם הכיתות, הטקסטים והדיונים שלנו יישארו כפי שהיו לפני כן. אני מוצא את עצמי חושב הרבה על הביקורת הנוקבת שמושמעת כלפי ישראל, והמבוססת על תיאוריות רבות שאנו לומדים. יש בביקורת הזו חלקים שבהחלט ראויים לדיון לכשעצמם; אבל חלקים אחרם בה מציגים מוסר כפול – שלדעתי (ויש שחולקים עלי) הקשר בינו לבין התיאוריה שווה דיון. אני מציע לא להתמקד בתפקיד העם היהודי בתור קרבן, אף שגם זה נמצא שם (ולמי שהחמיצו, אפשר להקשיב שוב להרצאה הנהדרת של ד"ר דרור ינון על האנטישמיות מנקודת מבט פילוסופית, שהועלתה לדף הפייסבוק של התוכנית). אם רוצים לנצל את המשבר הזה כדי ללמוד משהו (ואנחנו רוצים), כדאי לחשוב על אופנים ביקורתיים ליישום התיאוריות של מדעי האדם – אבל, לדעתי, לא לשפוך את התינוק עם האמבטיה. להפך: המרכזיות של התיאוריה הזו בשיח הציבורי היום בעולם כולו היא מניע מרכזי להעמיק בה ולהכיר אותה טוב יותר, כדי לחשוב דרכה על העולם באופן ביקורתי וזהיר. אמרתי דברים ברוח זו בפתיחת הקולוקוויום הראשון של השנה, ומן הסתם עוד נוסיף ונדון בזה רבות במהלך השנה – ואני סבור שתהיה לנו הזדמנות לעשות זאת באופן פומבי יותר בהמשך.

הקולוקוויום הראשון עצמו היה חגיגי למדי: סוף סוף, אחרי בילד-אפ ממושך, שמענו את חברת הסגל החדשה שלנו, ד"ר אלה קליק. אלה הציגה את מחקרה לגבי תפיסת ההיסטוריה בעידן הפוסט-דיגיטלי בשל שינויים באמצעי החישה וטכנולוגיות ראייה, והתמקדה בתיעודים חזותיים של ומתוך מסעות האדם בחלל. תוכן המחקר הושפע במידה רבה מהמפנה החומרי, כלומר מההנחה שהמושגים שלנו לגבי העולם, גם המופשטים ביותר, מושפעים במידה רבה מטכנולוגיות התפיסה שלנו ומהאמצעים החומריים שמאפשרים אותה. הפניית המבט לאמצעי החישה כדי להבין את תפיסת ההיסטוריה עוררה דיון נהדר בשאלות פילוסופיות וותיקות על טיב תפיסת ההיסטוריה בעידן שלנו ועל ההכרה האנושית. יצאתי מההרצאה עם מחשבות חדשות רבות בשאלות האלו, ועם קצת קנאה בסטודנטיות ובסטודנטים שזוכים ללמוד אצל אלה. אז אלה – ברוכה הבאה לקהילה הלומדת שלנו, ובהצלחה רבה!

ובעניין אחר: ברכות חמות לד"ר דרור ינון על הופעת מאמרו "האם החילונים דתיים? עיון ביקורתי ב׳פוסט־חילוניות׳ בשיח הישראלי" שהתפרסם בכתב העת "עיונים" (והנה המאמר). אולי חלק מכם יזכרו שתחנה משמעותית בדרכו של דרור אל המאמר היתה הצגתו בקולוקוויום של התוכנית בסוף שנת הלימודים תשפ"א (יוני 2021). כדאי לקרוא (ואפשר להשוות גירסאות).

וכעת הודעה שעשויה לעניין סטודנטיות וסטודנטים רבים מהתוכנית שלנו שעוסקים בהיבט זה או אחר של לימודי מוגבלות (disability studies). באוניברסיטה העברית פועל מרכז ללימודי מוגבלות שמקיים קבוצת למידה לתלמידי ותלמידות מחקר (מוסמך ודוקטורט) ולחוקרים וחוקרות בתחילת הקריירה המשלבים או המעוניינים לשלב במחקרם פרספקטיבה של לימודי מוגבלות. הקבוצה מתקיימת זו השנה השמינית, במטרה להוות מרחב בטוח להעלאת התלבטויות, לקיום דיונים תיאורטיים, מתודולוגיים ואתיים וכן לתמיכה הדדית בתהליך הכתיבה וההצגה של המחקר. לפרטים נוספים ראו הזמנה, ולהרשמה לקבוצת הלמידה לחצו כאן. ותמיד אשמח לקבל מכם מידע על קבוצות כאלו, שלדעתכם יכולות לסייע לתלמידות ולתלמידי התוכנית להשתייך לקהילות לומדות נוספות בתחומי מחקר ולמידה ספציפיים יותר.

בהזדמנות זו נזכיר את פרויקט החונכות החדש של התוכנית: סטודנטים וסטודנטיות משנים מתקדמות יחסית (שנה ג׳ ומעלה ולאחר אישור הצעת המחקר) יחנכו סטודנטים וסטודנטיות מהשנים הראשונות ויסייעו להם להתמודד עם מגוון האתגרים שהלימודים בתוכנית שלנו מזמנים. עם פתיחת שנת הלימודים, עדיין ניתן להצטרף לפרויקט כחונכים או כחניכים. רכזת הפרויקט היא יעל משעני־אובל, והמלווה האקדמית מטעם הסגל היא ד״ר דורית למברגר. הנה טופס ההרשמה לפרויקט.

זו תהיה שנה שונה מהשנים הקודמות, לטוב ולרע. היא תהיה קצרה יותר אבל גם דחוסה ואינטנסיבית יותר, ואולי זה גם לטובה. נאחל לכם לידה של הרבה מחשבות חדשות בשנה הזו.

היו בטוב,

חזקי