תרבות בנחת גיליון מספר 22


יום חמישי, 09/11/2023

תרבות בנחת, גיליון 22

קהילת פרשנות ותרבות יקרה,

לאחר לבטים רבים בקרב הסגל קיימנו ביום שלישי האחרון שיחת זום על תיאוריה בשעת משבר. כחלוף כחודש מאז תחילת המלחמה, חשבנו שכבר הגיע הזמן לנסות ולבחון האם אנו מסוגלים לקחת מרחק ביקורתי מהאירועים. מטרת המפגש לא היתה לנסות להבין את האירועים עצמם, אלא לשאול האם אירועים אלו צריכים לגרום לנו להסתכל אחרת על הכלים שפיתחנו להבנת החברה והתרבות. כולנו מביטים בהשתאות על המתרחש היום בקמפוסים בארה"ב שבימים כתיקונם אנו שואפים להידמות להם (על עניין אחרון זה הציב ד"ר נדב אפל סימן שאלה); אבל חשוב יותר להסב את השיחה אלינו: עלינו לבחון את עצמנו באופן ביקורתי ולנסות לבדוק האם הכלים שלנו להבנת סביבתנו הקרובה מחודדים מספיק. קל לבקר תלמידי קולג' צעירים בארה"ב על הקשב המוגבל, אבל האם גם אנחנו לא מהירים מדי לעתים בשיפוט סביבתנו הקרובה והרחוקה ובניתוח של תופעות תרבותיות ושל טקסטים? האם איננו מיישמים לעתים באופן אוטומטי מדי מודלים תיאורטיים על מציאויות מורכבות?

לשיחה היו מספר מוקדים, והיתה בה השתתפות פעילה של כמה מהסגל ומהסטודנטיות/ים. הקלטת השיחה זמינה אצלי ותישלח (אודיו) לכל מי שיבקשו באימייל. השיחה הסתיימה באזעקה ליד ביתי, וכיוון שרצתי למקלט עם המשפחה לא הספקתי לומר כמה מילים על ההמשך. ובכן, נוכל להמשיך ולקיים שיחות נוספות שמעתה והלאה יוקדשו לנושאים ספציפיים וממוקדים יותר. השיחה הבאה נקבעה ליום רביעי הבא (נחליף את היום כי היו כאלו שלא יכלו להשתתף ביום שלישי), באותה השעה – 21:30-20:00. אתן הרצאה טיפולוגית קצרה שתעסוק בשאלה באלו מובנים ניתן להגדיר את הציונות כתנועה לאומית ו/או כתנועה קולוניאלית, והאם זה בכלל משנה. לאחריה יתקיים דיון. כמו במפגש הקודם, תתאפשר כניסה רק לתלמידות ותלמידי התוכנית בהווה או בעבר. זה הלינק: https://biu-ac-il.zoom.us/j/9989341597. מי שנרשמו למפגש הקודם, כבר קיבלו אוטומטית זימון ליומן גוגל גם למפגש הזה. מי שלא, יכולים להירשם כאן. וכולם מוזמנות/ים להצטרף בכל מקרה.

מלבד הניסיון לתפוס מרחק ביקורתי מהאירועים הבוערים, אני רואה חשיבות בשיחות אלו גם מסיבה פרוזאית בהרבה: עלינו לשמור על כושר, להסיר מעט חלודה, ובהדרגה לחזור להיות מסוגלים לחשוב. בהינתן שמצב החירום הזה יימשך עוד זמן רב (אולי גם אחרי שהמלחמה תסתיים באופן רשמי), השיבה ההדרגתית לפעילות שלנו, ככל שזה אפשרי, קריטית בעיניי לחוסן שלנו כחברה. ושוב, אני מבטיח שנדאג באופן אישי לכל אחד מהסטודנטים שלנו המשרת במילואים. אנא פנו אלינו בכל עניין.

בשאלת פתיחת שנת הלימודים שמטרידה את כולנו אין חדשות של ממש, מלבד זה שהסמסטר אכן עשוי להיפתח בתחילת דצמבר. בין אם ייפתח במועד זה או מאוחר יותר, הוצגו לנו תסריטים שונים לגבי האופן שבו זה ייעשה ואין טעם להאריך כאן בספקולציות. מה שחשוב שתדעו הוא שההודעה על פתיחת הסמסטר תינתן לכולנו שבועיים מראש.

אני כותב לכם את הניוזלטר הזה בדרכי לארה"ב, שם אני מתוכנן לתת סמינר במרכז לסוציולוגיה תרבותית באוניברסיטת ייל ביום שישי הקרוב. בדרך כלל נסיעה כזו לא אמורה להיות עניין גדול, אבל הפעם היא כן, בשבילי.[1] שמעתי הרבה על המתרחש בקמפוסים, ואחרי לבטים רבים (ואחרי שכבר ביטלתי השתתפות בכנס אחר, שהתקיים על פתיחת הסמסטר), החלטתי לנסוע לשם. סיבה אחת לכך הייתה שמי שמרכז את הסדנה הזו הוא דמות חשובה בחיי האקדמיים, פרופ' ג'פרי אלכסנדר, שפורש לגמלאות בסוף הסמסטר הזה ואני חש חובה ורצון לכבדו (ולהמשיך לתחזק את הקשרים המוסדיים של המרכז לסוציולוגיה תרבותית אצלנו למרכז שם אליו הוא מסונף). אבל לא פחות מכך משכה אותי הסקרנות: אני רוצה לעמוד מקרוב על האווירה, לדבר עם אנשים, ולהבין מה קורה באמת, מבעד לדיווחים המוגזמים בתקשורת אצלנו (כי ככה זה תקשורת, זה המדיום). בשבילי זה ביקור מולדת, אחרי שלפני כ-15 שנים ביליתי באוניברסיטה הזו שנתיים וחצי של פוסטדוק ויש לי רק זכרונות נהדרים משם, וגם חברות וחברים (שהבטיחו לי שאין כל סכנה לבטחוני, אבל תודה שהתעניינתם). אני רוצה לנסות להבין האם משהו מהותי השתנה, ואם כן – האם מי שהשתנה זה אני או הם. מבטיח לספר ולחלוק איתכם תובנות.

ועדכון אחרון: היום, יום חמישי (9 בנובמבר) בשעה 17:00, ד״ר נדב אפל ייתן הרצאת זום בנושא ״אהבה ומלחמה: הלהקות הצבאיות ותרבות שנות ה-60״. ההרצאה ניתנת במסגרת סדרת ההרצאות ״בשביל הרוח״ מטעם המחלקה לספרות, לשון ואמנויות באוניברסיטה הפתוחה, שאחת מעורכותיה היא בוגרת התוכנית ופוסטדוקית בה, ד״ר נעה מורדוך-סימונסון (בהמשך גם תרצה בסדרה זו בעצמה). הנה הקישור:https://openu.zoom.us/j/97209937171#success.

אנא היו בטוב, ונקווה להיפגש בקרוב,

חזקי

 


[1] גם באוניברסיטת ייל, כמו במקומות אחרים, הייתה אשת סגל אקדמי שכתבה ברשת חברתית בעלת תפוצה יום לאחר המתקפה כי "מתיישבים אינם אזרחים" ולפיכך ההתנגדות האלימה כלפיהם מוצדקת ללא סייג (אפשר לקרוא עוד כאן או כאן). והיו עוד עניינים שלא אפרט לגביהם כאן מפני שהתמונה שבידי חלקית מדי, מן הסתם.