דבר ראש התוכנית
בדמדומי המאה שעברה עבדתי בתור מורה בחטיבת ביניים של בית ספר באזור המרכז. חיפשתי את דרכי ובינתיים סיימתי תואר ראשון בחינוך וביהדות. רציתי ללמוד משהו, אבל לא הצלחתי להחליט: היסטוריה, פילוסופיה, פסיכואנליזה, תלמוד, ארכאולוגיה, ספרות, מגדר, סוציולוגיה, אפילו כלכלה – הכל עִניין אותי. אחד המורים בחדר המורים בביה"ס סיפר לי בדרך אגב שהוא לומד לתואר שני בתוכנית מוזרה באוניברסיטת בר אילן שנקראת "פרשנות ותרבות". לא ממש הבנתי מה זה, אבל כאשר סיפר לי שמדברים שם על כל התחומים האלו ועוד, החלטתי שאני חייב לנסות.
התחלתי תואר שני וגיליתי עולם חדש וסוחף. קיבלתי כלים ביקורתיים שעזרו לי להבין טוב את היסודות ההכרתיים שעליהם ניצבים תחומים רבים במדעי האדם. למדתי שפות אינטלקטואליות חדשות. רכשתי חברים וחברות ששום תחום ידע לא זר להם וכל שיחה אקראית איתם בתור לקפיטריה השאירה אותי חושב. גיליתי קהילה משוחחת, ביקורתית, לומדת ללא הרף ולא רק ממאמרים וספרים. מצאתי את עצמי רואה את סביבתי הקרובה והרחוקה בעיניים אחרות לגמרי, והרגשתי שאני מבין אותה טוב יותר. קריאת עיתון, צפייה בתמונה משפחתית או ביקור בבית משפט לתעבורה הפכו לחוויה אינטלקטואלית מסעירה. הוקסמתי. המשכתי לתואר שלישי, ואחרי סיבוב ארוך (מדי) בארץ ובעולם, בשנת 2013 הצטרפתי לסגל האקדמי של התוכנית. והשאר – היסטוריה (ופילוסופיה, ואנתרופולוגיה, ופסיכואנליזה, וספרות ומה לא).
