געגוע אל המוחלט – מבט פנומנולוגי על תפישת המוות והאלמוות בפסיכולוגיה האנליטית

תאריך: 
מחבר: 
תקציר: 

תקציר

געגוע אל המוחלט מציע קריאה הרמנויטית - פנומנולוגית של תפיסת המוות והאלמוות של ק.ג. יונג (Jung) כפי שהיא נפרשת בטקסטים השונים שכתב על הנושא. אידאת האלמוות – הישרדות הנפש לאחר מותו של הגוף – הינה תופעה חוצת זמן השזורה בכתבים הפילוסופיים והתיאולוגיים בתרבויות ודתות מגוונות; עם זאת, נעדר מקומה, כמעט לחלוטין, מההגות הפסיכואנליטית וכפועל יוצא, לא נבחנה אפשרות הרלוונטיות האונטולוגית של אידאת האלמוות לשיח הפסיכואנליטי, למחקר ולטיפול. למחקר שני פנים: העיקרי, תיאורטי-תימטי ועניינו בקונטינגנטיות הפרשנית האינהרנטית לקורפוס היונגיאני האקלקטי על המוות והאלמוות, והמשני ,יישומי-קליני שיישען על ממצאי חלקו הראשון של המחקר ויתמקד בשאלת אפשרות שילובה של ההבנה התיאורטית בפסיכותרפיה ובאנליזה היונגיאנית. הטקסטים היונגיאניים המתמקדים במוות ובאידאת האלמוות ייבחנו ויפורשו מנקודת מבט פנומנולוגית ככלל ובהשראת הפנומנולוגיה של התופעות הרוויות, בהגותו של ז'אן לוק מריון (Marion) בפרט. 

   פרק המבוא יכלול הצגתן של שאלות המחקר, יפרוש את סדר הדברים ויציג סקירה קצרה של התפתחות אידאת האלמוות בפילוסופיה המערבית החל מהפילוסופיה הפרה-סוקרטית ועד לפילוסופיה המודרנית. בהמשך המבוא ישורטטו קווי יסוד בפסיכולוגיה האנליטית, תוצג באופן ראשוני כתיבתו של יונג על המוות והאלמוות וייבחן הקשר בין השקפת העולם היונגיאנית לבין הפנומנולוגיה. בתום המבוא תוצג גישתו התיאולוגית והפנומנולוגית של מריון שתשמש ככלי מתודי לבחינת הטקסטים היונגיאניים הרלוונטיים. 

   הפרק השני של הספר ינתח ויפרש את 'שבע הדרשות למתים' שפורסמו לראשונה באוטוביוגרפיה של יונג – 'זכרונות מחשבות חלומות' (1962)  אך למעשה נכתבו כמה עשורים קודם כחלק ממה שכינה יונג – 'הספר האדום' (Liber Novus). בראשית הדברים יוצג הויכוח שהתעורר סביב הוצאתו לאור של 'הספר האדום' (2009) שנכתב וצויר על ידי יונג לאורכן של שמונה-עשרה שנות משבר פרסונלי, החל מ 1913; המשך הפרק יציע להביט על מפגשיו החווייתיים של יונג עם הדמויות, הסמלים והדימויים המופיעים בספר כתופעה רוויה נוסח מריון ויציג את סמלי המוות ודימוייו המגיחים לאורכו של הספר כטקסט או כציור. בהמשך הדברים ייפרשו ניתוח ופרשנות לכל אחת ואחת מ'שבע הדרשות למתים' השופעות תמות ודימויים השאובים מהזרם הגנוסטי של הנצרות. חלקו האחרון של הפרק יתמקד בטקסט שכתב יונג על המפגש עם מֵתֵי 'שבע הדרשות' עשרות שנים מאוחר יותר, ויציע להביט בחוויית מפגשו של יונג עם המתים כעל 'אירוע' במובנו הפנומנולוגי; הפרק ייחתם בניתוח הרמנויטי- פנומנולוגי המבקש לקרב להבנה את חוויותיו של יונג עם המתים של 'שבע הדרשות' באמצעות תיאור החוויה המיסטית שפקדה את אוגוסטינוס ומתועדת בספרו – 'וידויים'. 

   הפרק השלישי יבקש לעמוד על טיב הקשר שבין דימויי המוות והאלמוות המופיעים במרחב שבין האנליטיקאי לבין המטופל בשלביה השונים של האנליזה לבין תפיסת המוות והלידה מחדש הכוללת של יונג. הטקסט המרכזי שייבחן ויפורש בפרק זה של המחקר הוא – 'הפסיכולוגיה של ההעברה' ('The Psychology of the Transference') שבו מקביל יונג את יחסי ההעברה באנליזה לסימבוליקה האלכימית על מוות ולידה מחדש כפי שסימבוליקה זו משתקפת בטקסט ובתמונות העשויות עץ מגולף של ה'רוזריום האלכימי' (1550). מאחר שהטקסט היונגיאני על 'ההעברה' עשיר בטרמינולוגיה השאובה הן מהאלכימיה הקדומה והן מזו המודרנית, ראשיתו של הפרק השלישי תוקדש למבוא קצר שיציג את התפתחותה של האלכימיה החל בסין ובמצרים של תחילת הספירה הנוצרית, דרך האלכימיה המערבית של יוון ורומי ועד לאלכימיה האירופאית של המאה השש-עשרה. בתום המבוא יוצג הקשר שבין ההמשגות הרלוונטיות בפסיכולוגיה האנליטית לבין מושגים השאובים מהקורפוס האלכימי. החלק המרכזי של הפרק יתמקד בניסיון לפרש את בחירתו של יונג לקשור בין סדרת התמונות של הרוזריום המתארת את שלבי האופוס האלכימי לקראת 'אחדות ניגודים' לבין שלביה השונים של האנליזה הכוללת פאזת מוות (Mortifactio) סימבולית שאחריה מתרחשת, בחלק מן המקרים, לידה מחדש.

   פרשנותו של יונג ל'ספר המתים הטיבטי' - 'הבארדו טודול' תעמוד במרכזו של הפרק הרביעי; בראשית הדברים יוצג מהלך זליגתן של אידאות מהפילוסופיה המזרח אסיאתית לשיח התרבותי - אינטלקטואלי של תקופת הנאורות באירופה. המשכו של הפרק יתמקד בהשפעות האוריינטליסטיות על ראשית התפתחותה של הפסיכולוגיה האנליטית; הטקסט יעמוד על הקשר שבין הטאואיזם לבין 'הדמיון הפעיל' ו'עיקרון הסינכרוניות', ייבחן את ההשפעות ההינדואיסטיות על תפיסת הקארמה (karma) של יונג ויבקש לאתר את השפעותיה של 'מציאות הנפש' במחשבה הבודהיסטית על תפיסת המוות והאלמוות של הפסיכולוגיה האנליטית. בהמשך הדברים תיבחן פרשנותו של יונג ל'בארדו טודול' שנכתב במקור כספר הדרכות ופרקטיקות המיועדות לנוטים למות ולמתים; חלק זה של הפרק יבחן ויפרש את בחירתו של יונג להתרחק מהנרטיב המטאפיסי והמיתולוגי של ה'בארדו טודול' ולהציע להביט בתיאור מסעה של ה'נשמה' לאחר מות הגוף כעל טקסט המבטא תהליך חניכה; תהליך זה, קבע יונג, חותר למפגש עם 'עצמי' עמוק המצוי מעבר לגבולות המרחב והזמן. 

   אבני היסוד של הטקסט - 'Concerning Rebirth' הונחו בהרצאתו של יונג על 'ההיבט האחר של הלידה מחדש', אותה נשא בכנס ארנוס (Eranos) של שנת 1939; ליסודות אלה נוספו המשגות ותובנות שנוסחו באחת עשרה השנים שלאחר ההרצאה; כך, בשנת 1950 ניסח יונג טקסט המאחד בין 'טקסט מדובר' שיועד להקראה לבין הטקסט הכתוב שהתווסף לקורפוס הרחב של כתביו.  הפרק החמישי של הספר יציע קריאה מוקפדת של הטקסט - 'Concerning Rebirth' המתמקד באידאת 'הלידה מחדש' ובתחיה (Resurrection). חלקו הראשון של הפרק יסקור את תצורותיה השונות של 'הלידה מחדש' על פי הקלסיפיקציה ששורטטה על ידי יונג: Metempsychosis , ReincarnationResurrectionRenovatio ו Participation in the process of Transformation. בהמשך, תיבחן עמדתו הפנומנולוגית של יונג לפיה מציאותו הנפשית (psychic reality) של הסובייקט עדיפה על האווידנציה המנופקת לכאורה על ידי החושים ועולם החומר הקונקרטי, תוצג דמותו של אוסיריס (Osiris) כסימבול לתחיה ולידה מחדש ותיבדק השפעתו של הריטואל על מציאותו הנפשית של הסובייקט והאפשרות ל'לידה מחדש'. חלק הארי של הפרק החמישי יציג ויפרש את הקשר שטווה יונג בין ה'אינדיבידואציה' - 'טרנספורמציה סובייקטיבית אולטימטיבית' לבין הסורה השמונה-עשרה של הקוראן המספרת על מפגשם של משה ויהושע בן- נון עם הנביא המוסלמי - אל-ח'דר ב'מקום בו שני הימים נפגשים'. חלק זה של המחקר יציע מבט פרשני שיצביע, בין היתר, על הסתירות והפרדוקסים המתגלעים בניסיון היונגיאני להביט בסורה השמונה-עשרה כעל מסע אינדיבידואציה המסתיים ב'לידה מחדש'.  

הפרק הפרשני האחרון של געגוע אל המוחלט יציע ניתוח של הטקסט - 'חיים שאחרי המוות' הכלול באוטוביוגרפיה של יונג. חלקו הראשון של הפרק יתמקד בגבולות השפה ובניסיון היונגיאני לנסח מתודה שתאפשר לומר 'משהו' על הבלתי ניתן לתמלול; הטקסט הפרשני יבחן היגדים ואמירות מתוך 'חיים שאחרי המוות' לאור תפיסת המוות והאלמוות של לוינס, דרידה וויטגנשטיין שמשנתם שזורה בהמשגות ומינוחים השאובים או מושפעים מהפנומנולוגיה. חלקו השני של הפרק יביט ב'מיתוס המוות' המתגלם בדימויים ובסמלים המופיעים בחלומותיו של הסובייקט ככלל ובאלה של יונג בפרט; חלק זה יציג מבוא קצר המסכם את גישתו של יונג לפרשנות חלומות השונה במהותה מזו של פרויד, יקשור בין המתודה הפרשנית של יונג לחלום לבין האינטואיציה הפנומנולוגית, ויציע ניתוח לחלומות שבחר יונג לצרף ל'חיים שאחרי המוות'; הניתוח הפרשני ל'חלומות המוות' של הטקסט היונגיאני יתחלק לשניים: חלקה האחד של הפרשנות יתמקד בחלומות הפרוספקטיביים שלשיטתו של יונג מספרים לחולם על העומד להתרחש; חלקו האחר של הדיון ב'חלומות המוות' יציג ויבחן את התובנה היונגיאנית לפיה המתים הקונקרטיים המופיעים בחלומות מבקשים ללמוד מן החיים (The Living) על התפתחותה של התודעה האנושית.   

   הפרק המסכם - פרק הדיון יציע מבט אינטגרטיבי על תפיסת המוות והאלמוות של יונג כפי שזו מתגלמת בטקסטים השונים שנבחנו ופורשו לאורכו של המחקר כולו. בראשיתו של פרק זה יוּסרו – באופן חלקי וזמני – הסוגריים של האפוכה הפנומנולוגי ועמדתו של יונג תיבחן משתי נקודות מבט: האחת, אינטואיטיבית והאחרת, רציונלית. בתום פרישתן של המסקנות ההרמנויטיות - פנומנולוגיות הנובעות מהטקסטים עצמם והפרשנויות הנלוות להם, תוצגנה המסקנות הקליניות הנסמכות ברובן על המחקר הטקסטואלי.   

 

מצורף קישור לספר באתר הוצאת ׳כרמל׳:  

https://carmelph.co.il/book/longing-for-the-absolute/