תימהון רדיקלי : שיעורים פוליטיים מאת אולאמפ דה גוז'

אולאמפ דה גוז' (Olympe de Gouges) פעלה בתקופת המהפכה הצרפתית. במשך שנים ספורות השתתפו גם נשים בעלילות הימים המהפכניים, אף על פי שבגוף הפוליטי החדש שהוקם לאחר המהפכה הנשים לא נספרו בכלל בני האדם שנולדו "שווים". דה גוז' הפכה את עצמה ליוצרת של מילים ופעולה בטריטוריה בלעדית לגברים – הפוליטיקה. התערבותה באקטואליה בשפע של מחזות, כרזות קיר, מאמרים בעיתונים, לצד נראותה הבולטת בזירות פומביות, הביאו למאסרה ולהוצאתה להורג בנובמבר 1793 והיא בת 45. חרף העובדה ששליחותה העצמית לבני ארצה כשלה והובסה, היא האמינה ש"יום אחד, אולי, יצטטו את נבואותיי". גילוי חיבורה "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" תרם למְשוֹת את כתיבתה מתהום ההשכחה. הגותה הפוליטית, נושאו של ספר מרתק זה, נשמעת כאילו נשלחה אלינו מהעתיד. 

בשביל דה גוז' לא לעסוק בפוליטיקה הוא להפקיר. להפקיר היא עמדה בלתי אפשרית עבורה. מבעד לגיבור המחזה הראשון שכתבה, אשר נושאו שעבוד השחורים בקולוניות, היא אומרת: "אלה שני אומללים כמונו. יש להם זכויות על נשמותינו". ועם הנסיך הפילוסוף שבראה, חלום של ריבון, דה גוז' מקעקעת את מבנה היחסים הפוליטיים כיחסי מלחמה, מפרקת את הזכות של הריבון לקחת חיים ומדגימה פוליטיקה פדגוגית. זו פוליטיקה כתהליך טרנספורמטיבי של פרידה ויצירה חדשה, של היעשות אחרים לעצמנו. פרידה ממיקום, מדירוג, ממעמד וחבירה אל זולת – כל זולת אשר שוכן ליד ובתוך. דה גוז' מציעה פוליטיקה אופקית שבה השוויון של כלל הברואים, גם בעלי חיים, הוא אקסיומה. זו פוליטיקה שבה מתכוֹננת קהילה מהפכנית באמת אשר משנה את ההסדרה הפוליטית מהשורש. השעורים הפוליטיים של דה גוז' הנם הכרחיים בכל הווה היסטורי. הגותה הפוליטית אשר אין לה בית אב, אולי תהיה לבית אם.