מר עמרי בלום

מחקר הדוקטורט של עמרי עוסק בניתוח הזיקות שבין הפסיכואנליזה הפרוידיאנית לבין המחשבה הפילוסופית של ז'יל דלז. הוא מבקש לשפוך אור על מושגים פרוידיאניים מבעד לעדשה דלזיאנית, ובה בעת לבחון מחדש היבטים בביקורת הדלזיאנית על פרויד. בפרט, המחקר מבסס אלטרנטיבה להשקפה המשקית הפסיכואנליטית הקלאסית; הוא מראה שלא ניתן לתחום את התשוקה הפרוידיאנית למסגרת מושגית המושתתת על לוגיקה של שלילה, דהיינו של חוק, איסור או חסר, ומזהה בהגותו של פרויד ממד שבו התשוקה היא כוח ראשוני ופוזיטיבי, אימננטי לשדה הפעולה שלה. בכך המחקר מערער על קריאות מקובלות בפרויד, הרואות בסכמה האדיפלית-גניטלית את העיקרון המארגן של המיניות. החידוש של העבודה טמון בתנועה הכפולה, השואפת באמצעות קריאה צמודה לחשוף ולחדד אפשרויות שכבר פועלות בתוך הטקסט הפרוידיאני: קדימותם של ריבוי, אינטנסיביות ותהליכיות המתלכדים לכדי מערך מושגי אלטרנטיבי; ובחזרה מתוך הקריאה בפרויד אל ההגות הדלזיאנית המעמידה נדבכים בביקורת של דלז לבחינה מחודשת, הן ביחס למידה שבה היא גורפת יותר מן המתחייב מהטקסט הפרוידיאני, והן ביחס לחוב סמוי לפרויד הקיים בכתיבה המאוחרת של דלז.

עבודת הדוקטורט הניחה תשתית למחשבת ריבוי השואבת הן מההגות הפרוידיאנית והן מהחשיבה הדלזיאנית. אחת מנקודות ההצטלבות המרכזיות בעבודת הדוקטורט היא החתירה של שני ההוגים לסלילת נתיבים מושגיים לתופעתיות הגופנית. העיסוק בסוגיות הנוגעות לגוף ולאופני ארגונו העלה שאלות חברתיות-פוליטיות. בפרט, השאלה כיצד הדחף עצמו הופך לזירה שבה נחקקת סמכות חיצונית – כפי שבא לידי ביטוי במנגנון של הסופר אגו – חרגה ממסגרת הדוקטורט. המחקר הנוכחי מבקש לעשות שימוש בתשתית המושגית שעבודת הדוקטורט ביססה על מנת לעסוק בסוגיות השייכות למשבר הריבונות בן זמננו, המתבטא בעלייתן של מגמות סמכותניות ופופוליסטיות. נקודת המוצא תהיה הקו התיאורטי ששרטטו הוגים שונים הרואים בסופר אגו, המשמש כגילום הנפשי של מבנה הריבונות הפוליטית, כלי מושגי יעיל לבחינת סוגיות אלה. ההשערה בבסיס המחקר היא שמעבר ממודל אדיפלי, הממקם את התשוקה במסגרת מושגית של חוק וחסר, מסגרת אותה הסופר אגו משמר ומנציח, אל תפיסה דלזיאנית הרואה בתשוקה, בעקבות שפינוזה, כוח ראשוני וחיובי, מהווה נתיב פורה להתמודדות עם שאלת הריבונות במישור הנפשי והפוליטי כאחד.