גוף פוגש שפה: קריאה פסיכואנליטית בסיפוריו של דויד גרוסמן

"הקריאה בגוף פוגש שפה של אמיר קלוגמן היא עשירה ומרתקת. יהנו ממנה הן העוסקים בתחומי הטיפול והן קוראיו הנאמנים של גרוסמן. אולם לא רק אלו, שכן ספרו של קלוגמן עוסק בשאלות חשובות ובסיסיות ביחס לקיום האנושי, בפרט לקיום הגופני-שפתי של בני האדם, שאלות שנוגעות לכל אחת ואחד מאיתנו גם אם אינן מעסיקות אותנו באופן מודע ביום-יום".

פרופ׳ ענר גוברין, עורך סדרת ״נרקיסוס״

כבר במפגשיו הראשונים עם ההיסטריה פרויד גילה שהגוף מְדַבֵּר, אבל גם עתה, יותר ממאה ועשרים שנה מאז הולדת הפסיכואנליזה, הגוף המדבר ממשיך להיות תעלומה לא מפוענחת, מציב חידות ושאלות עם כל מקרה בקליניקה, עם כל אירוע בגוף; שכן הגוף מדבר, אבל שפתו אינה השפה הכללית המקובלת, אלא שפה פרטית, לפחות במובנים מסוימים שניסח ז׳אק לאקאן – כל אחד והגוף המדבר שלו, כל אחד והאופן שבו גופו פוגש את השפה.

סיפוריו של דויד גרוסמן עוזרים לקרוא מחדש את מה שפסיכואנליטיקאים נתקלים בו בקליניקה מדי יום, להאיר ולחדד את גילוייה של הפסיכואנליזה ביחס לגוף: מה מאפיין את הגוף המדבר? היכן הוא ממוקם ובאיזה מובן הוא מדבר? מה ניתן לומר על אותו רגע חמקמק של מפגש בין גוף לשפה? דמויותיו של גרוסמן מדברות בשלל שפות פרטיות שאליהן מתלווים מופעים ייחודיים וחריגים של הגוף: השפה מאבדת את מאפייניה התקשורתיים, מקבלת ממד חומרי, ומנגד הגוף משתחרר ממהותו הפיזיולוגית והופך למצע חי ורוחש של משמעות ודיבור.

ציר השפה הפרטית נחקר באמצעות רעיונות משדה הפילוסופיה של הלשון, בעיקר של ויטגנשטיין, וציר הגוף המדבר מטופל באמצעות הפסיכואנליזה של פרויד ולאקאן. ובתווך – הרָץ, מומיק, אהרון, ברונו, האיש ההולך ועוד – גיבוריו של גרוסמן שממחישים במלוא מובן הגוף את הרעיון ש״זה שיש לו גוף הוא בעל מום״.

גוף פוגש שפה הוא פרסום ראשון של מחקר מקיף על מכלול יצירתו של גרוסמן.

ד״ר אמיר קלוגמן הוא פסיכולוג קליני, פסיכואנליטיקאי, חבר בחברה הישראלית לפסיכואנליזה באסכולה הלאקאניאנית החדשה (GIEP-NLS), מעורכי ״פולמוס בישראל״ – כתב עת דיגיטלי לפסיכואנליזה ופוליטיקה מקומית. קלוגמן מרבה לכתוב על הקשר בין פסיכואנליזה וספרות.