המאה של המונאדות: המטפיזיקה של לייבניץ והמודרניות של המאה העשרים

תאריך: 
תקציר: 

תורת המונאדות של לייבניץ (1717-1646) היא מודל לפרדיגמות מרכזיות במודרניזם של המאה העשרים. כך טוען הספר שלפנינו. טענה זו מודגמת בניתוח של תבניות המחשבה של המאה העשרים, הזרמים המרכזיים של האמנות החזותית בסוף המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים, ובעיקר תמונת העולם של רומן "זרם התודעה" המחליף דמויות במרכזי תצפית, מארגן את הזמן והמרחב במונחים תודעתיים ויחסיים, ומחליף זיקות סיבתיות ביחסי התאמה.

תורת המונאדות של לייבניץ רואה את המציאות כמורכבת מאין-סוף מונאדות, עצמים תודעתיים. כל מונאדה היא ישות אוטרקית, ללא זיקה אל זולתה. עם זאת כל מונאדה היא מקרוקוסמוס של המציאות כולה, שכן היא משקפת אותה, אך השיקוף הוא פרספקטיבי בלבד. המטפיזיקה המונאדולוגית מציעה תפיסת מציאות פרספקטיביסטית, אינדיווידואליסטית ופלורליסטית. ההתאמה בין המונאדות מושגת על ידי "ההרמוניה הקבועה מראש", שנקבעה בידי מונאדת-האל, המונאדה היחידה שנקודת מבטה אינה יחסית אלא מוחלטת.

הספר בא לפרוש תובנה חדשנית, ולפיה תורת המונאדות והמודרניזם של ראשית המאה העשרים משאילים זה לזה את תכונותיהם הייחודיות: נקודת המבט המודרניסטית מדגישה בתורת המונאדות פנים יחסיים, מבוזרים ואולי פסימיים, ואילו תורת המונאדות מאפשרת למצוא מודל אחדותי וממשמע לאופיו המסוים של הביזור המודרניסטי הייחודי.

רחל אלבק-גדרון היא מרצה בכירה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן ועוסקת במחקר בין-תחומי של תורת הספרות ופילוסופיה. בתחום זה ובהיבטים הקשורים למודרניזם ופוסט-מודרניזם בספרות העברית פרסמה מאמרים על מ"י ברדיצ'בסקי, א"נ גנסין, אורי צבי גרינברג, א"ב יהושע, אהרן אפלפלד, דליה רביקוביץ ויואל הופמן. מונוגרפיה שלה על הסופר יואל הופמן מצויה בהכנה.